tag:blogger.com,1999:blog-83082802454656168422011-04-21T13:53:06.588-07:00הבלוג מכיל סיפורים ותמונות מטיול סובב העולם שלי. הטיול התחיל במאי 2008 במונגוליה, המשיך דרך רוסיה, צפון אירופה, מרכז אירופה והסתיים בפברואר 2009 אי שם בהרי האטלס במרוקו. הסיפורים ליוו אותי במסע העולמי והפנימי. אני מקווה שתהנו מהם ותקבלו השראה.Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.comBlogger331100tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-22157348690952790182009-02-03T13:13:00.000-08:002009-02-03T13:18:15.184-08:00לקחתי אוטובוס לעיר נידחת למרגלות הרי האטלס בלי ממש לדעת מה לעשות משם. כשהגעתי לעיר פתאום ראיתי את הרי האטלס נישאים מעלי עם שלג זוהר בפסגות והחלטתי להתחיל ללכת. אחרי יומיים מעייפים של הליכה השארתי מאחורי את אחרוני הישובים הקטנים שעוד מפוזרים בהרים ונשארתי לבדי מול פסגות האטלס. אחרי הצהרים התחילה רוח מטרידה וטפטוף של גשם אז החלטתי לעצור ללילה בוואדי סמוך ולהמשיך מחר. כל הלילה הרוח לא פסקה לנשוב וגשם ירד לפרקים.<br />קמתי לשמים בהירים וראיתי שקצת שלג ירד עם הגשם ושהרוח לא נחה. התחלתי ללכת ולהאבק עם הרוח שאיימה לעיתים להפיל אותי עם התיק הכבד. ככה אני מתקדם צעד צעד עד שפתאום משום מקום אני רואה מולי בחור עטוף במעיל שמנופף לי לבוא לקראתו. אני בא אליו והוא צועק אלי כדי להתגבר על הרוח באוזניים שאבוא איתו לביתו שפה ליד. אני הולך איתו כמה דקות ומגלה שאכן גר פה מישהו לבדו באמצע ההרים. אני נופל פנימה לתוך החדר החם ונושם לרווחה ויכול סוף סוף גם לשמוע מה הוא אומר בלי שצריך לצעוק מעל הרוח.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מסביר לו שאני רוצה להמשיך ללכת ולחצות את הרכס והוא צוחק עלי, אומר שאני משוגע ושכנראה אלוהים שלח אותו למצוא אותי בגלל שהייתי מת שם בהרים. לא חולפת שעה בביתו ובחוץ מתחילה סופת שלג נוראית. אני מבין שכנראה את היום אני מעביר אצלו בבית.<br />בדיוק שם, בחדר החם, אפוף העשן מהאח, עם כוס תה ביד אחת ופיתה טבולה בשמן זית ביד השניה הבנתי שזהו, מספיק, היה טוב וטוב שהיה אבל הגיע הזמן לשים קץ לנדודים ולחזור הביתה. עברתי המון בתשעת החודשים האחרונים, ראיתי וחוויתי דברים אדירים אבל עכשיו הגיע הזמן לראות ולחוות דברים בבית. אפריקה תצטרך לחכות לי לסיבוב הבא.<br />אני יודע שלחלקחם זה בא בשוק, גם לי, ושרובכם בטח יקרא את זה כשכבר אהיה בארץ. ככה זה החלטות מהלב. אני נוחת ביום חמישי הקרוב ה- 5.2 בערב.<br />נתראה בקרוב מאד<br />היו שלום<br />יוני<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SYi0AQJezJI/AAAAAAAAFMw/Pr0HrlG4YMw/s1600-h/PICT0033_resize.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SYi0AQJezJI/AAAAAAAAFMw/Pr0HrlG4YMw/s400/PICT0033_resize.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5298682878029122706" border="0" /></a><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-2215734869095279018?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-66816765104989493692009-01-26T15:19:00.000-08:002009-01-26T15:38:43.443-08:00כבר שמונה וחצי חודשים אני מסתובב מחוץ למולדת, מחפש נופים, אנשים, חוויות, תמונות, תרבויות, הרפתקאות, אהבה, חברים, ידע, את האמת ואת עצמי. יוצא לי לחשוב הרבה על החיים ומה אני מחפש בהם, על מה אעשה כשאהיה גדול, מה אלמד, מתי אלמד, איפה אגור, עם מי אחיה ועוד שאלות רבות.<br />יש את הקלישאה שמי שחוזר מטיול בעולם אומר - שהולכים לחפש את האמת בקצי השני של העולם ובסוף מגלים שזה תמיד היה מתחת לאף שלנו בארץ. אבל בדיוק בשביל זה הולכים לקצה השני של העולם - בשביל הגילוי הזה.<br />הרבה פעמים אני שואל את עצמי אם לא מיציתי כבר את המסע הזה? לא גיליתי כבר שאפשר לחזור? מה אני בכלל מחפש פה? למה לא לחזור לחיים שאני כל הזמן דוחה וכל הזמן מחכה להם? <br />במיוחד עכשיו, אחרי חודש וחצי שחייתי בבית קבוע בדרום צרפת והתרגלתי כל כך לחיי שגרה - לא צריך כל הזמן לתכנן מה אני עושה מחר, יש לי מחשב 24 שעות ביממה, יש לי קשר רצוף עם המשפחה וחברים, יש לי מקרר מלא באוכל, אני שומע חדשות מתי שבא לי ובעיקר - אני יכול לא לעשות כלום וכלום לא יקרה.<br />קורץ עכשיו לחזור הביתה, להירשם ללימודים, למצוא דירה, לחפש עבודה, לבוא למילואים, ללכת ביום שישי להתרחץ במעיין ואז לשבת על חומוס וקפה באבו-גוש.אבל, אני כל הזמן מזכיר לעצמי - אם אני לא אמשיך עכשיו, לא תהיה לי הזדמנות נוספת לעשות את זה. <br />אז אני אוסף את כל הציוד שלי, אורז מחדש את התיק, קושר את חגורת הכסף מסביב למותן, מהדק רצועות ולוקח אוטובוס מחר בערב ליבשת השחורה. אני אלך לחפש לי עוד הרפתקאות, עוד חוויות, עוד אנשים ועוד חלקים מהאמת ומעצמי.<br />ניפגש מתישהו<br />יוני<br /><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SX5JU5WilzI/AAAAAAAAFJ4/4gCF10zVE4M/s1600-h/IMG_0534.JPG"><img style="cursor:pointer; cursor:hand;width: 300px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SX5JU5WilzI/AAAAAAAAFJ4/4gCF10zVE4M/s400/IMG_0534.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5295750835175855922" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-6681676510498949369?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-2112444330586765842008-12-20T10:05:00.000-08:002008-12-20T11:42:32.228-08:00<div><div><div><div><div><div dir="rtl" align="right">(המשך מהסיפור הקודם - כמו גלגל...)</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">דחפנו את האוטו הדומם לתחנת דלק סמוכה ושם הצלחנו להזמין שירות גרר חירום. הגרריסט הגיע ואחרי קצת בדיקות הודיע שהסטרטר גמור ושצריך להחליף אותו אבל זה יצטרך לחכות ליום שני. נו? מה עושים?.... צריך להגיע לליאון כדי שגלנט וחדד יקחו מחר בבוקר את הרכבת לפריז וגם צריך להביא את האוטו למוסך. החלטנו לדחוף את האוטו למוסך שנמצא משהו כמו 2 קילומטר מאיתנו ואז לקחת את הרכבת לליאון.</div><div dir="rtl" align="right">אנחנו דוחפים את האוטו לאט לאט על הכביש הראשי מקווים שהמוסך יצוץ כל רגע. בשלב מסויים עצרנו ליד צומת גדולה ואני הלכתי רגע לשאול איפה המוסך. צרפתי נחמד מאד עצר לי והציע לקחת אותי לשם. נסענו 2 דקות, ראינו איפה הוא וחזרנו לאוטו שבצומת. איך שאנחנו ניגשים לצומת אני רואה מכונית משטרה עומדת ליד האוטו וקצין המשטרה עושה מבט קשוח. אני יורד מהאוטו של הצרפתי הנחמד וניגש לשוטר. הוא מבקש את הניירות ורשיון נהיגה. אני מגיש לו אותם והוא מתחיל לחקור אותי על האוטו. שוב אני נאלץ לגרום לסיפור שזה לא גנוב ושזה שייך לחבר של סבתא שלי להישמע הגיוני ואמין.</div><div dir="rtl" align="right">השוטר אסר עלינו להמשיך לדחוף את האוטו על הכביש הראשי אז פשוט עזבנו אותו שם במשטח עפר ליד הכביש. ארזנו את כל התיקים, דאגנו לא להשאיר כלום חשוב באוטו ונסענו לליאון.</div><div dir="rtl" align="right">למחרת חזרתי לאוטו שלי ובעזרתו של עוד צרפתי מאד נחמד היה לי איפה לישון וגם גררנו את האוטו למוסך פולסוואגן קרוב. יום שני הגיע ונסענו למוסך מוקדם בבוקר. כששאלנו אותם אם יוכלו לטפל לי באוטו הם אמרו שכרגע המוסך מלא ושבכל מקרה, אין סיכוי שיש להם סטרטר לפולסוואגן פולו משנת 87 ושלהזמין יקח כמה ימים. במוסך השני שביקרנו קיבלנו תשובה דומה אבל הופננו למוסך שמתמחה בחשמלים ושאולי הם יוכלו לטפל בזה יותר מהר. שוב גררנו את האוטו עם האוטו של הצרפתי הנחמד והגענו למוסך השלישי. הם היו מאד נחמדים ואמרו שעוד מעט הם יסתכלו על האוטו.</div><div dir="rtl" align="right">ב-3 בצהריים כבר היו להם שני סטרטרים שהם הצליחו להשיג יד שניה. אני מתרגש בזמן שהמוסכניק הצעיר מחליף את הסטרטר, מסדר כל מה שצריך, מחזק ברגים, מחזיר חוטים למקום, נכנס לאוטו, מסובב את המפתח ו----כלום.....</div><div dir="rtl" align="right">הוא מרים גבה, חוזר להסתכל על המנוע, מגרד בראש ונראה קצת מבולבל. הוא פותח את המכסה שמגן על רצועת התזמון שאחראית על תזמון החלקים במנוע ושבלעדיה האוטו לא יזוז ואולי אפילו המנוע יכול להידפק לגמרי. הוא מסמן לחבר שלו שיסובב את המפתח והדבר הבא שהוא עושה זה עוטה פרצוף של תשעה באב. אני לא צריך שהוא ינסה לחשוב איך לבשר לי את הבשורה המרה - אני מבין מהמבט שלו. הרצועה לא מסתובבת כמו שהיא אמורה כשמנסים להניע.</div><div dir="rtl" align="right">בכל זאת אני שואל אותו אם יש עוד סיכוי או שהטיפול מסתיים כאן והוא אומר שיש סיכוי קטן שהמנוע עוד בסדר אבל צריך להחליף את הרצועה ולהשיג רצועה שתתאים בדיוק למנוע הזה יהיה ממש מסובך. "אין בעיה!" אני אומר "יש לי אחת כזו חדשה בבגאז'!" למזלי הרב אני ועידו החלטנו לקנות חלפים קריטיים לפני הנסיעה לאפריקה ובדיוק רצועה כזו זה אחד הדברים שקנינו. המוסכניק מרוצה אבל עדיין נראה פסימי משהו.</div><div dir="rtl" align="right">אני מבין שכנראה האוטו עשה את הקילומטר האחרון שלו ושואל את בעל המוסך אם הוא רוצה לקנות אותו ממני לחלפים. הוא אומר שלא אבל אולי יש מישהו קרוב שכן ירצה. בינתיים אני מתחבר לאינטרנט של המוסך ומבשר לאבא שלי את הבשורה וביחד אנחנו עושים רשימה של כל מה שאני צריך לקחת מהאוטו ולפרק ממנו כדי שיהיה אפשר לזרוק אותו פה ושאני אוכל לשלוח מה שצריך לחבר של סבתא שלי כדי שיוכל לבטל את כל הרישום שלו.</div><div dir="rtl" align="right">אני מסיים עם אבא שלי את הצ'ט, מנסה לחשוב איך אני ממשיך מכאן דרומה ואיפה אני יכול לנטוש את האוטו ויוצא מהמשרד של המוסך. איך שאני יוצא החוצה אני שומע קול של מנוע עובד ומחפש מאיזה מהמכוניות שבמוסך הוא בא ופתאום רואה עשן יוצא מהאגזוז ואת המוסכניק מחייך אלי חיוך ניצחון. אני לובש חיוך ענק על הפנים ובא אליו בהתרגשות. עוד כמה דקות והמוסכניק מחבר את הסטרטר הישן בחזרה, מסדר כל מה שצריך, מחזק ברגים, מחזיר חוטים למקום, אני נכנס לאוטו, מסובב את המפתח ו----וורווום-ווורררוומווורווום!!!</div><div dir="rtl" align="right">עד הפעם הבאה!!</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F59yxrmI/AAAAAAAAFFw/fAZeAkeiwrk/s1600-h/n725176346_1696141_434.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954800117853794" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F59yxrmI/AAAAAAAAFFw/fAZeAkeiwrk/s400/n725176346_1696141_434.jpg" border="0" /></a><br />דוחפים את האוטו...</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6CwT--I/AAAAAAAAFF4/ZLVCuheaouw/s1600-h/n725176346_1696143_1087.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954801449696226" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6CwT--I/AAAAAAAAFF4/ZLVCuheaouw/s400/n725176346_1696143_1087.jpg" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">השוטר והצרפתי הנחמד</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6hMMZsI/AAAAAAAAFGQ/_i8Ke_dfFAE/s1600-h/PICT9762.JPG"></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6TlrOVI/AAAAAAAAFGA/rodHTm87e2k/s1600-h/PICT9757.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954805968484690" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6TlrOVI/AAAAAAAAFGA/rodHTm87e2k/s400/PICT9757.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">במוסך</div><div dir="rtl" align="right"><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1GEtsZT5I/AAAAAAAAFGg/4JjWRpQjHic/s1600-h/PICT9764.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954984774684562" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1GEtsZT5I/AAAAAAAAFGg/4JjWRpQjHic/s400/PICT9764.JPG" border="0" /></a><br /></div><div dir="rtl" align="right"><br /><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1GESx4btI/AAAAAAAAFGY/nv9P3-M9tRU/s1600-h/PICT9763.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954977549938386" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1GESx4btI/AAAAAAAAFGY/nv9P3-M9tRU/s400/PICT9763.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6Rh2JwI/AAAAAAAAFGI/e6KbcJlPZkI/s1600-h/PICT9759.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281954805415552770" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU1F6Rh2JwI/AAAAAAAAFGI/e6KbcJlPZkI/s400/PICT9759.JPG" border="0" /></a><br />רצועת התזמון - השיניים נשחקו לגמרי<br /></div><div dir="rtl" align="right"></div></div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-211244433058676584?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-31261344661664955022008-12-19T15:05:00.001-08:002008-12-20T10:03:41.539-08:00זה אוטו גרמני, טוב, אמין ועם אופי, אבל מה לעשות, אחרי 10,000 ק"מ ונסיעות בדרכי עפר כמו שהוא מעולם לא חווה היה אפשר להבחין בסימני מצוקה. <div>זה התחיל בחופי נורמנדי עם אחי עידו כשבאנו לראות את חופי הפלישה. נסענו לנו בכבישים צדדיים תחת גשם מציק, מחפשים איפה אפשר להקים אוהל ומקווים שהגשם יירגע קצת כשפתאום שמענו קולות גריסה ונקישה וכל האוטו רעד בחוזקה. שמטנו את ראשנו אחורה, עצמנו עיניים בייאוש וסיננו "שיייט" ארוך בין השיניים. "למה דווקא עכשיו?!! מה קשור עכשיו הבאסה הזה?!". ישבנו באוטו הדומם, הבטנו בחושך בחוץ ובגשם שניתך על החלון, הבטנו אחד בשני והחלטנו שזה יצטרך לחכות למחר.</div><div>בבוקר, אחרי לילה בתוך שק שינה על הכיסא הקדמי עם המשענת שכובה לאחור יצאנו מהאוטו לבחון את משמעות הרעשים. גילינו שהגלגל האחורי השמאלי זז בכיוונים לא לו ושאם נמשיך ליסוע הוא בטח יתפרק. למזלנו הרב הצלחנו לדדות למוסך קרוב ולמזלנו הרב יותר הוא הצליח לתקן את הציר של הגלגל תוך כמה שעות.</div><div>לחוסר מזלנו, כמה דקות אחרי שיצאנו מהמוסך התחלנו לשמוע שוב רעשי חיכוך. שוב סיננו קללות בין השיניים ובירור קטן גילה לנו שעכשיו הציר בגלגל האחורי הימני מתחיל להישחק כמו זה שבדיוק תוקן. הפעם החלטנו שאין לנו כוח לזה ושזה יצטרך לחכות למתי שכן יהיה לנו.</div><div>המשכנו ליסוע עוד מאות קילומטרים רבים, עידו התחלף בחדד וגלנט ומידי פעם היינו צריכים להגביר את הרדיו כדי להבליע את קולות הגריסה שהלכו וגברו מהצד הימני אחורי של האוטו. התקדמנו לעבר העיר גרנובל שלמרגלות האלפים והיינו נחושים להגיע עוד באותו הערב כי קבענו שם לקאוצ'-סרפינג ולא רצינו לאחר. החלטנו שנכניס את האוטו למוסך שם כי הרעש כבר נהיה בלתי נסבל. משהו כמו 30 קילומטר לפני גרנובל פתאום, ברגע אחד רעשי החרחור והגריסה פסקו לחלוטין. "יופי, איזה קטע, זה הסתדר לבד!" משכנו כתפיים והמשכנו לכיוון גרנובל כשפתאום כל האוטו זז כאילו הכביש נופל מתחתינו. חדד מיד עצר את האוטו בצד ויצאנו לחקור. מרוב החום שנוצר מהחיכוך של הציר השבור נמסה הטסה וכל הגלגל העלה עשן ויצא נוזל מתוך הציר. "מה קשור עכשיו הבאסה הזה!?? רק 20 וקצת קילומטר מגרנובל! לא היה יכול לחכות קצת הגלגל הדפוק הזה?!". הרמנו את האוטו על בלוקים, ארזנו תיקים ותפסנו טרמפ כדי לסיים את היום. למחרת בבוקר חזרנו לאוטו וגילינו שלא רק הלך הציר לחלוטין, אבל גם כל נוזל הברקסים נשפך החוצה דרכו. שוב דידינו למוסך קרוב אבל הפעם זה לקח כמה ימים שבילינו בהרים בשלג האלפיני.</div><div>יצאנו מגרנובל עם אוטו תקין ושקט. הפעם לא שמענו שום רעשים חדשים והמשכנו לכיוון העיר ליאון. למחרת גלנט וחדד היו צריכים להגיע לפריז כדי לתפוס את הטיסה הביתה אז לא היה לנו זמן לבירבורים מיותרים. אנחנו נוסעים בסבבה שלנו כשפתאום ברמזור נכבה האוטו. אני לא מתרגש כי זה קורה לו כל הזמן אז אני מסובב מחדש את המפתח אבל הפעם זה לא עובד. גם זריקת קלאצ' בשני לא עובד וגם לשקשק את האוטו ולבעוט בו לא מזיז כלום. הפעם לרוע מזלנו הרב היה יום שבת וכל המוסכים סגורים. לא רק שהם סגורים, אבל הם יפתחו רק ביום שני. "כוסאמק!! למה דווקא עכשיו?! כוסאומעומו!!"</div><div><br /><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU0xk4wOewI/AAAAAAAAFFo/X_yrt8QWJmo/s1600-h/IMG_0559.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281932447755172610" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU0xk4wOewI/AAAAAAAAFFo/X_yrt8QWJmo/s400/IMG_0559.JPG" border="0" /></a></div><div>פורקים את האוטו כדי להגיע לגרנובל הטרמפ</div><div> </div><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU0xkr9i0tI/AAAAAAAAFFg/MjAVg6vcANE/s1600-h/IMG_0582.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281932444321370834" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SU0xkr9i0tI/AAAAAAAAFFg/MjAVg6vcANE/s400/IMG_0582.JPG" border="0" /></a><br />זה נוזל הברקסים שמרוח על כל הגלגל...</div><div> </div><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3126134466166495502?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-82110465434668832032008-12-18T14:52:00.001-08:002008-12-19T03:29:51.424-08:00חדד, גלנט ואני נפגשנו בבירת העולם התרבותי - פריז, ואחרי קצת שעשועים וצחוקים כמו שרק גלנט יודע לספק החלטנו לנסות את כוחנו בטיול רגלי. אם כבר בצרפת אז למה לא באלפים? מצאני לנו אלפים נמוכים יחסית בעונה סבבה - דצמבר, קנינו מפה של האזור, העמסנו את התיקים עם אוכל לכמה ימים והתחלנו לטפס. בירך אותנו יום שטוף שמש נהדר, ואנחנו, כמו כל ישראלי ממוצע, חושבים שניצחנו את השיטה ושזכינו למזג אוויר ים תיכוני טיפוסי עשינו את דרכינו לעבר הפסגות המושלגות באופק. בליבינו תקווה שמעט השלג שראינו מרחוק לא יימס עד שנגיע אליו ושיצא לנו להנות קצת משלג אירופאי אמיתי.<br /><div><div dir="rtl" align="right">אחרי יום פחות או יותר של הליכה הגענו לשולי השלג ואנחנו, מבסוטים שהספקנו לפני שנמס ממשיכים הלאה להגיע לקצת יותר. יעדינו היה ביקתה שהייתה מסומנת במפה כמחסה למטיילים כדי שלא יהיה יותר מידי קר בלילה. השלג על האדמה כבר התחיל להיראות כמו שלג ירושלמי בחורף טוב. בדרך לביקתה המרוחקת חלפנו על פני ביקתה נוספת, קטנה יותר אבל כיוון שנשארו עוד כמה שעות אור, ואנחנו כבר די בטוחים שניצחנו את השיטה המשכנו הלאה.</div><div dir="rtl" align="right">השלג כבר התחיל לעבור את קו הקרסוליים ככל שעלינו בגובה והתחלנו להגיע למעברים מסוכנים וההליכה נעשתה קשה יותר. התחלנו לאבד את השביל שכבר היה מכוסה כולו שלג. העקבות שעד כה הסתמכנו עליהם לא המשיכו מעבר למעברים המסוכנים (מאוחר יותר שמענו שבשנים קודמות החליקו ונהרגו ממש שם 3 מטיילים אחרים). וככה כשהכל מתחיל להיראות לא טוב התחיל לרדת שלג טרי. עוד שעה וחצי חושך, אין שביל יש שלג ויש עוד הרבה ללכת.</div><div dir="rtl" align="right">בשלב הזה למזלנו, חדד גייס את הקול האחראי שלו והציע בתקיפות שנשקול מחדש את מצבינו העגום. קצת התלבטויות ומבטים לשמיים הקודרים והחלטנו שעדיף מחסה מסביבנו ואח חמה מאשר שיקפא לנו התחת באוהל. עשינו את דרכינו חזרה לביקתה הראשונה עם לבבות כבדים וקרים, העקבות שהשארנו כבר התחילו להיטשטש עם השלג היורד אך לקראת אור אחרון הגענו לביקתה.</div><div dir="rtl" align="right">נכנסנו פנימה, הדלקנו אש באח והרשנו לעצמינו להרגיש בבית. תיכננו לקום מוקדם בבוקר ולנסות את מזלנו שוב לביקתה השנייה. בינתיים השלג בחוץ מתגבר ומתחיל להיאסף. הלכנו לישון עם תקוות וחששות ליום המחרת.</div><div dir="rtl" align="right">קמנו לבוקר לבן. השלג נערם בצד עם הרוח לגובה החלון ולא נשארו כל סימני העקבות מאמש. השלג כמובן ממשיך לרדת והבנו שקדימה לא נמשיך היום. שוב קצת התלבטויות מבטים לשמיים, והפעם גם פזילות לאש החמה שבאח והחלטנו לחכות בפנים ולראות מה קורה. ככה ישבנו לנו בביקתה החמימה, משחקים קלפים עד צאת הנשמה ומביטים מידי פעם החוצה רק כדי לראות שהשלג לא פוסק לרגע. הצהריים חלפו, הערב התקרב והבנו שנצטרך לחכות עוד לילה בפנים.</div><div dir="rtl" align="right">כל הלילה השלג המשיך לרדת ובבוקר לא היה נראה שמשהו הולך להשתנות לטובה והבנו שאם עכשיו לא נצא יכול להיות שנצטרך לחכות לקיץ. עטפנו את עצמינו בבגדים חמים, אילתרנו חותלות כדי שהשלג לא ייכנס לנעליים, ארזנו את התיקים טוב טוב, אמרנו שלום לביקתה החמה ויצאנו לשלג העמוק.</div><div dir="rtl" align="right">עכשיו, אחרי כל החימום בסיפור אתם מצפים לאיזה משהו דרמטי ומרשים, אבל תכל'ס תוך כמה שעות הגענו חזרה לעיר, משוכנעים שניצחנו את השיטה וששרדנו שלג אלפיני אמיתי.</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sRoRLeI/AAAAAAAAFEU/XBkR7zNPpiM/s1600-h/PICT9717.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281450988598799842" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sRoRLeI/AAAAAAAAFEU/XBkR7zNPpiM/s400/PICT9717.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">עדיין אופטימים</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7r-AA7cI/AAAAAAAAFD8/j8i_BWnpOXo/s1600-h/IMG_0628.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281450983329689026" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7r-AA7cI/AAAAAAAAFD8/j8i_BWnpOXo/s400/IMG_0628.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">מדרונות שלג שמסתיימים בתהום</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sEiceII/AAAAAAAAFEM/rOGKmA9q89Q/s1600-h/PICT9703.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281450985084713090" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sEiceII/AAAAAAAAFEM/rOGKmA9q89Q/s400/PICT9703.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">הביקתה לפני השלג</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7ssV_dfI/AAAAAAAAFEc/NzQqbCV_UHo/s1600-h/PICT9724.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281450995769898482" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7ssV_dfI/AAAAAAAAFEc/NzQqbCV_UHo/s400/PICT9724.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">אחרי יום אחד</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dRHCnUI/AAAAAAAAFE8/P30d7_jm8CQ/s1600-h/PICT9744.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281451830273023298" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dRHCnUI/AAAAAAAAFE8/P30d7_jm8CQ/s400/PICT9744.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">אחרי יומיים</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8c4j_WdI/AAAAAAAAFEk/pmiGqToL3ZE/s1600-h/PICT9728.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281451823683557842" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8c4j_WdI/AAAAAAAAFEk/pmiGqToL3ZE/s400/PICT9728.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">בפנים חמים ונעים</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dOzb1-I/AAAAAAAAFEs/4JIB9tUNVV8/s1600-h/PICT9729.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281451829653919714" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dOzb1-I/AAAAAAAAFEs/4JIB9tUNVV8/s400/PICT9729.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">אוספים עצים בשביל התנור</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sEvV8AI/AAAAAAAAFEE/_rB7lGrLt1w/s1600-h/IMG_0643.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281450985138810882" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt7sEvV8AI/AAAAAAAAFEE/_rB7lGrLt1w/s400/IMG_0643.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">קשה קשה</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8ddcSr4I/AAAAAAAAFE0/x4L0QsxhvoM/s1600-h/PICT9742.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281451833583382402" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8ddcSr4I/AAAAAAAAFE0/x4L0QsxhvoM/s400/PICT9742.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">מבט אחרון החוצה</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dtT_CoI/AAAAAAAAFFE/8zvpadwtfBs/s1600-h/PICT9745.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281451837843507842" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt8dtT_CoI/AAAAAAAAFFE/8zvpadwtfBs/s400/PICT9745.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">מסע בשלג</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt9ADNmTjI/AAAAAAAAFFU/WpG4LPjbs88/s1600-h/PICT9748.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5281452427837853234" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SUt9ADNmTjI/AAAAAAAAFFU/WpG4LPjbs88/s400/PICT9748.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">דממה לבנה</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-8211046543466883203?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-31355585629516556302008-11-20T07:12:00.000-08:002008-11-20T07:42:14.126-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPdCTu7I/AAAAAAAAD7g/HnxcLJPU4Q8/s1600-h/PICT9575.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 300px; height: 400px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPdCTu7I/AAAAAAAAD7g/HnxcLJPU4Q8/s400/PICT9575.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762140910992306" border="0" /></a><br />רחובות נאפולי. הכביסה מעל הראש. עיר מדהימה שנכנסת לוורידים<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCO04Qs3I/AAAAAAAAD7Y/vDYw7eiZ_IQ/s1600-h/PICT9566.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCO04Qs3I/AAAAAAAAD7Y/vDYw7eiZ_IQ/s400/PICT9566.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762130131432306" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">השוק מתחת להוסטל בנאפולי<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPpCLLhI/AAAAAAAAD7o/f88Of5oR6dE/s1600-h/PICT9588.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPpCLLhI/AAAAAAAAD7o/f88Of5oR6dE/s400/PICT9588.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762144131657234" border="0" /></a><br />העלייה למונטוסומה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPw_vvRI/AAAAAAAAD7w/jQx1R-5hT2c/s1600-h/PICT9619.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCPw_vvRI/AAAAAAAAD7w/jQx1R-5hT2c/s400/PICT9619.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762146268953874" border="0" /></a><br />קשת יוצאת מתוך לוע הר הגעש וזוביו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCnZ4UE-I/AAAAAAAAD84/QZrzH6Wu178/s1600-h/PICT9654.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCnZ4UE-I/AAAAAAAAD84/QZrzH6Wu178/s400/PICT9654.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762552380625890" border="0" /></a><br />רחוב בפומפיי<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCcyYIE3I/AAAAAAAAD8I/__803JAU36k/s1600-h/PICT9637.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCcyYIE3I/AAAAAAAAD8I/__803JAU36k/s400/PICT9637.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762369977946994" border="0" /></a><br />לילה במגדלור<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCc9ipMvI/AAAAAAAAD8A/7ya763_9oa8/s1600-h/PICT9635.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCc9ipMvI/AAAAAAAAD8A/7ya763_9oa8/s400/PICT9635.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762372974850802" border="0" /></a><br />הנוף מהחלון הצפוני<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCQNl4K2I/AAAAAAAAD74/e1ftgS7o5Zk/s1600-h/PICT9634.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCQNl4K2I/AAAAAAAAD74/e1ftgS7o5Zk/s400/PICT9634.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762153945082722" border="0" /></a><br />ומהחלון הדרומי<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCnBsWF5I/AAAAAAAAD8w/fTeB_z1Va0E/s1600-h/PICT9653.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCnBsWF5I/AAAAAAAAD8w/fTeB_z1Va0E/s400/PICT9653.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762545887975314" border="0" /></a><br />לילה במגדל שמירה מעל הים<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCm_UdFZI/AAAAAAAAD8o/mkShUcTy2do/s1600-h/PICT9651.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCm_UdFZI/AAAAAAAAD8o/mkShUcTy2do/s400/PICT9651.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762545250899346" border="0" /></a><br />הפעם זה החלון המזרחי<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdlDgohI/AAAAAAAAD8g/gZqjB_Ygg20/s1600-h/PICT9650.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdlDgohI/AAAAAAAAD8g/gZqjB_Ygg20/s400/PICT9650.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762383581684242" border="0" /></a><br />אש באח עם ארובה<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdN1p2CI/AAAAAAAAD8Q/eGlaVKyBMhE/s1600-h/PICT9641.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdN1p2CI/AAAAAAAAD8Q/eGlaVKyBMhE/s400/PICT9641.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762377349552162" border="0" /></a><br />מפרצים נהדרים<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdP4FtGI/AAAAAAAAD8Y/qWIYIl4eAeE/s1600-h/PICT9642.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSWCdP4FtGI/AAAAAAAAD8Y/qWIYIl4eAeE/s400/PICT9642.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270762377896637538" border="0" /></a><br />תופסים קצת צבע באמצע נובמבר<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3135558562951655630?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-4908452483492563672008-11-18T05:06:00.000-08:002008-11-20T07:10:46.848-08:00אני וחבר שלי עידו טיילנו באיטליה ותיכננו לעלות על הר הגש שכיסה את פומפיי - וזוביו. חיפשנו באינטרנט מפות שבילים ולא מצאנו משהו טוב אז הסתכלנו בתצלום לווין במפות של גוגל ועל סמך זה תיכננו להעפיל אל ההר מצפון. בלי לדעת מה בדיוק משמעות הדבר לקחנו רכבת פרברית לכפר שמצפון להר והתחלנו לעלות. בדרך לוזוביו עצמו היינו צריכים לעבור רכס אחד בשם מונטוסומה שנראה תמים מגובה הלווין.<br /><div>עלינו במדרון די תלול, לפעמים נעזרים בידיים עד שלבסוף הגענו לפיסגת המונטוסומה והר הגעש וזוביו נצפה לפנינו. חיפשנו את המשך השביל וגילינו שמתחתינו מצוק אדיר של משהו כמו 400 מטר לעמק שבינינו לבין הר הגעש. אני ועידו מחפשים בעין אם יש מסלול סביר לתחתית ולא מזהים משהו נורמלי. התנהלה בינינו שיחה קצרה - "נראה לך שאפשר לרדת?" "אולי... לא יודע... נראה מסוכן קצת" "בוא ננסה, מקסימום יצא לנו סיפור טוב מזה".</div><br /><div>עוד שעות בודדות חושך אבל התחלנו לרדת, מקווים לטוב. הירידה התחילה עם סבך קוצני במדרון תלול שעם הזמן הפך לתלול יותר ויותר. ככה אנחנו מתקדמים בין עץ לשיח לאבן, לפעמים בטיפוס ולפעמים בגליצ'ים. אחרי בערך חצי שעה של התקדמות הבנו שאין באמת בעיה והתיישבנו לנוח, מקשקשים על החיים. אחרי 10 דקות ראינו שהחושך מתקרב אז החלטנו להמשיך את הקשקושים כשנגיע למטה. המשכנו עוד משהו כמו 20 מטר עד שפתאום נפער מתחתינו מצוק והבנו את משמעות הביטוי "אל יתהלל חוגר כמפתח". שוב שינסנו מותניים ועקפנו את המצוק להמשך ירידה סבירה קצת יותר. הפעם כבר הבנו שזה לא משחק וניסינו להזדרז בין מעברי המצוקים שהחלו להתרבות. למרות הרצון הטוב שלנו החושך הקדים את התחתית והבנו שהלילה נישן בין שמים וארץ.</div><br /><div>מצאנו מקום מעל עץ שנראה יציב מספיק כדי לבלום את גלגולינו בלילה לפי התהום ומיד החלנו בחפירת עמדה, מצויידים במקלות ואבנים. כעבור משהו כמו חצי שעה עבודה הצלחנו ליצור משטח בגודל מספיק לשנינו ועייפים ושמחים הדלקנו מדורה והתכוננו ללילה שלפנינו, שוכחים מהמצב העגום שלנו. למרות הכל עבר עלינו לילה שקט, יבש ומאוזן.<br />בבוקר קמנו לקול טיפות גשם על הכיסוי שתלינו מעל העמדה שלנו. מיד הבנו שאם לא נתחיל לזוז מיד הגשם יהפוך את המשך הירידה לבלתי אפשרית, קיפלנו במהירות את כל הציוד והתחלנו ביום החדש תחת גשם מתגבר. ירדנו עוד כמה עשרות מטרים וכבר ראינו את התחתית במרחק נגיעה כמעט, אך כל נסיונות ההתקרבות נתקלו במצוק נוסף. לבסוף הבנו שאנחנו מוקפים מצוקים מכל הכיוונים ושאין סיכוי להמשיך. בינתיים הגשם יורד, האדמה מחליקה, התיקים כבדים, הענפים שורטים והסוף כל כך קרוב!! כל כך קרוב וכל כך רחוק!.....</div><br /><div>החלטנו שעדיף להישאר בחיים וכבדי לב הבנו שסוף הסיפור הוא בנקודה שבה התחלנו את הירידה. אט אט עלינו את דרכנו חזרה דרך המדרונות התלולים. האדמה החליקה מתחתינו, אבנים נשמטו תחת ידינו לתהום, הענפים נשברו לנו בידיים ושרטו את הפנים אך לבסוף, מזיעים ותשושים מצאנו את דרכנו לנקודה שבה התחיל כל הסיפור לפני יממה תמימה. למחרת כשעלינו על הר הגעש עם האוטובוס המקומי הבטנו לאחור ושחזרנו את המסלול המטורף שעשינו.</div><br /><div>אמנם לא הצלחנו להעפיל לוזוביו מצפון אבל לפחות יצא סיפור טוב.</div><p> </p><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1Cm18C1I/AAAAAAAAD6Y/PzSSNxzliGU/s1600-h/PICT9595.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1Cm18C1I/AAAAAAAAD6Y/PzSSNxzliGU/s400/PICT9595.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270747626554002258" border="0" /></a><br />בפסגת המונטזומה, צופה אל הוזוביו<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV77bYqesI/AAAAAAAAD7A/L8IeTOH1U2I/s1600-h/PICT9611.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV77bYqesI/AAAAAAAAD7A/L8IeTOH1U2I/s400/PICT9611.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270755199800736450" border="0" /></a><br />המדרון שמתחתינו<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV77uRrVqI/AAAAAAAAD7I/PhA2Jl5XmpU/s1600-h/PICT9613.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV77uRrVqI/AAAAAAAAD7I/PhA2Jl5XmpU/s400/PICT9613.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270755204871706274" border="0" /></a><br />המדרון השכן - לא נראה מבטיח יותר....<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1C2D1YxI/AAAAAAAAD6g/IGhMdIr6RgA/s1600-h/PICT9596.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1C2D1YxI/AAAAAAAAD6g/IGhMdIr6RgA/s400/PICT9596.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270747630638818066" border="0" /></a><br />יורדים לאט לאט<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DMA-p4I/AAAAAAAAD6o/d3xwuIRH9y8/s1600-h/PICT9597.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DMA-p4I/AAAAAAAAD6o/d3xwuIRH9y8/s400/PICT9597.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270747636532422530" border="0" /></a><br />חופרים משטח כדי שנוכל לישון<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DOX94PI/AAAAAAAAD6w/3-qdl0CnmUM/s1600-h/PICT9604.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DOX94PI/AAAAAAAAD6w/3-qdl0CnmUM/s400/PICT9604.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270747637165711602" border="0" /></a><br />לילה שקט<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DaNbKHI/AAAAAAAAD64/7slyrtSVFgw/s1600-h/PICT9608.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV1DaNbKHI/AAAAAAAAD64/7slyrtSVFgw/s400/PICT9608.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270747640342718578" border="0" /></a><br />יוצאים שוב לדרך<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV78P7mPaI/AAAAAAAAD7Q/DZk7wZ_5k7U/s1600-h/PICT9622.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSV78P7mPaI/AAAAAAAAD7Q/DZk7wZ_5k7U/s400/PICT9622.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5270755213905903010" border="0" /></a><br />מסלול הירידה. יישנו איפה שהנקודה הכחולה.<br /><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-490845248349256367?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-46419875548611293522008-11-18T04:06:00.000-08:002008-11-18T05:03:42.963-08:00אני, עידו אחי וחבר שלו אור הסתובבנו שבועיים באירלנד עם אוטו<br />ראינו חופים מגניבים, חיפשנו מקומות נידחים לישון בהם, ביקרנו אתרים שונים ושתינו גינס<br />הנה כמה תמונות וטיפה הסברים<br /><br /><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz-L_R1OI/AAAAAAAAD1Y/-8c6Xe6rGvg/s1600-h/PICT9524.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972394928362722" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz-L_R1OI/AAAAAAAAD1Y/-8c6Xe6rGvg/s400/PICT9524.JPG" border="0" /></a><br />אגמי גלנדלו<br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz991MEDI/AAAAAAAAD1Q/urhRxb7o5ic/s1600-h/pict9503.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972391127945266" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz991MEDI/AAAAAAAAD1Q/urhRxb7o5ic/s400/pict9503.jpg" border="0" /></a><br />מוצאים מקום לישון על סירה נטושה<br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz9wGwVdI/AAAAAAAAD1I/OuMdKsJ81_k/s1600-h/PICT9498.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972387443529170" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz9wGwVdI/AAAAAAAAD1I/OuMdKsJ81_k/s400/PICT9498.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz9-oRv7I/AAAAAAAAD1A/nWtaWQn6HwM/s1600-h/PICT9486.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972391342227378" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKz9-oRv7I/AAAAAAAAD1A/nWtaWQn6HwM/s400/PICT9486.JPG" border="0" /></a><br />ישנים ליד החוף<br /><br /><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzs-WS77I/AAAAAAAAD04/WDbKFJOvdTg/s1600-h/IMGP0320.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972099209031602" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzs-WS77I/AAAAAAAAD04/WDbKFJOvdTg/s400/IMGP0320.JPG" border="0" /></a><br />מחפשים את עצמנו בדרכי עפר בוציות<br /><br /><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzswQfrwI/AAAAAAAAD0w/pyBhHVGhQzg/s1600-h/IMGP0271.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972095426604802" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzswQfrwI/AAAAAAAAD0w/pyBhHVGhQzg/s400/IMGP0271.JPG" border="0" /></a><br />צוק של 600 מטר מעל הים. אחד המקומות המגניבים<br /><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzs-ZCBpI/AAAAAAAAD0o/XMxenrg4b_o/s1600-h/IMGP0251.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972099220506258" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzs-ZCBpI/AAAAAAAAD0o/XMxenrg4b_o/s400/IMGP0251.JPG" border="0" /></a><br />חוף המשושים<br /><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzsmTDqHI/AAAAAAAAD0g/XUPgNHYLO_s/s1600-h/IMGP0231.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972092752996466" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzsmTDqHI/AAAAAAAAD0g/XUPgNHYLO_s/s400/IMGP0231.JPG" border="0" /></a><br />מגדל שמירה ליד הים<br /><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzsaZMwZI/AAAAAAAAD0Y/tc6slPtAcag/s1600-h/IMGP0225.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5269972089557533074" style="WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 268px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SSKzsaZMwZI/AAAAAAAAD0Y/tc6slPtAcag/s400/IMGP0225.JPG" border="0" /></a><br />מחפשים מקום לישון<br /><div> </div></div></div></div></div></div></div><br /><p><object width="320" height="266" class="BLOG_video_class" id="BLOG_video-3dffbfd6895dfe82" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/get_player"><param name="bgcolor" value="#FFFFFF"><param name="allowfullscreen" value="true"><param name="flashvars" value="flvurl=http://v1.nonxt5.googlevideo.com/videoplayback?id%3D3dffbfd6895dfe82%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1330065016%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D6256A02AEDCADF4617EAFCCBDBC6310F020B300E.298B180A7C74E331921171DD2600B9D1405C16C7%26key%3Dck1&amp;iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D3dffbfd6895dfe82%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3DFVHdxWkRkTRXvhwbqpXxexZdKPU&amp;autoplay=0&amp;ps=blogger"><embed src="http://www.youtube.com/get_player" type="application/x-shockwave-flash"width="320" height="266" bgcolor="#FFFFFF"flashvars="flvurl=http://v1.nonxt5.googlevideo.com/videoplayback?id%3D3dffbfd6895dfe82%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1330065016%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D6256A02AEDCADF4617EAFCCBDBC6310F020B300E.298B180A7C74E331921171DD2600B9D1405C16C7%26key%3Dck1&iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D3dffbfd6895dfe82%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3DFVHdxWkRkTRXvhwbqpXxexZdKPU&autoplay=0&ps=blogger"allowFullScreen="true" /></object></p><p>קצת קשה להבין מהסרטון, אבל יש פה רוח אנכית מטורפת שמגיעה מלמטה</p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4641987554861129352?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-86893369235384173862008-10-29T11:26:00.000-07:002008-10-29T12:34:31.595-07:00אני ועידו אחי החלטנו לקפוץ ללונדון לבקר חבר של עידו. נסענו לנו אט אט ממזרח צרפת לכיוון הים בין צרפת לאנגליה. הגענו לנמל המעבורות, קנינו כרטיס לאוטו, התקדמנו לש.ג, הראנו לו את הכרטיס והוא ביקש דרכונים. זו הפעם הראשונה שמבקשים מאיתנו דרכונים באירופה אבל לא התרגשנו במיוחד, אנחנו רגילים לזה מהארץ. חוץ מזה כל המכוניות שנכנסו לפנינו עברו צ'יק צ'ק בלי שום עיכובים. הבחור מסתכל על הדרכונים ושואל אותנו לאיפה אנחנו הולכים ואנחנו עונים בשמחה ללונדון. הוא שואל מה אנחנו עושים שם ואנחנו עונים שמבקרים חבר ואז הוא מבקש מאיתנו שנעמוד בצד ונחכה שיבוא אלינו מישהו ושבינתיים הוא שומר את הדרכונים שלנו. נו, מה לעשות... אנחנו עומדים בצד ומחכים כמו שנהוג בישראל.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">במהרה מגיע אלינו פקיד הגירה, אומר לנו להיכנס פנימה, למלא טפסים ואז מתחילה חקירה כמו שמעולם לא עמדתי בפניה. להבנתינו הם רצו לוודא שאנחנו לא מתכוונים לעבוד האנגליה באופן לא חוקי ושנתנהג כמו תיירים טובים. אנחנו עונים על כל התשובות במלוא האמת, את כל התשובות הלא נכונות, עם הסיפור הכי ביזארי ששמעו שם מעולם אבל לפחות הסוף טוב. התשובות שהם מחפשים זה שיש לנו מסלול תפור עם זמן כניסה וזמן יציאה ותוכנית מסודרת למשך כל השהות שלנו באנגליה.<br />ככה זה היה פחות או יותר:<br />חוקר: "לכמה זמן אתם נכנסים לאנגליה?"<br />האחים גולן: "לא יודעים... אולי שבוע, אולי חודש"<br />חוקר: "איפה תהיו?"<br />האחים גולן: "לא יודעים... לונדון ואז נראה"<br />חוקר: "איפה תישארו בלונדון?"<br />האחים גולן: "אצל חבר"<br />חוקר: "איפה הוא גר?"<br />האחים גולן: "לא יודעים..."<br />חוקר: "מה?! אתם שם עוד כמה שעות"<br />האחים גולן: "כן... נתקשר אליו או משהו כזה"<br />חוקר: "טוב... מאיפה הגעתם לכאן?"<br />יוני: "ממונגוליה"<br />עידו: "פגשתי את אחי בגרמניה אבל גם הייתי במונגוליה"<br />חוקר (מתחיל להתבלבל): "ואיך הגעת ממונגוליה?"<br />יוני: "חציתי את רוסיה ואת אירופה"<br />חוקר מדפדף בדרכון ולא מוצא חותמת של מונגוליה<br />יוני: "רגע, זה בדרכון האמריקאי" (מוציא ומגיש)<br />חוקר מדפדף בדרכון ולא מוצא חותמת של רוסיה<br />יוני: "כן, זה בישראלי"<br />חוקר: "לאיפה אתם ממשיכים אחרי אנגליה?"<br />יוני: "לאפריקה"<br />עידו: "להודו, אני פוגש את חברה שלי"<br />חוקר (כבר מבולבל): "ומאיפה יש לכם כסף לכל הטיול הזה?"<br />עידו: "אני רתך"<br />יוני: "מהצבא"<br />חוקר (חושב שאנחנו שקרנים): "כמה כסף יש לכם עכשיו?"<br />האחים גולן: "לא יודעים, אולי 100, 200 יורו"<br />חוקר (עובר נושא מתוך ייאוש): "האוטו שם בחוץ שלכם?"<br />האחים גולן: "כן. אה... זאת אומרת לא, אבל אנחנו משתמשים בו"<br />חוקר (מתלבט אם לקרוא עכשיו או אחר כך למשטרה): "אז למי הוא שייך?"<br />האחים גולן: "לחבר של סבתא שלנו"<br />חוקר (לא מאמין למילה): "אני יכול להסתכל מה יש לכם באוטו?"<br />האחים גולן: "סבבה"<br />הולכים לאוטו, פותחים את הבגאז', יוצא ריח נורא של שאריות אוכל ונופלים החוצה אוהל רטוב ושקי שינה.<br />האחים גולן: "פשוט ישנו בחוץ הלילה וגם נשאר קצת אוכל שלא גמרנו"<br />חוקר: "טוב טוב, תסגרו את האוטו"<br />חוקר מסתכל עלינו, לא מאמין שאפשר להמציא כזה סיפור, רושם כמה דברים ומחתים לנו את הדרכונים.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi1XriQaNI/AAAAAAAADa4/a2yC3v0KdwU/s1600-h/approved_stamp.jpg"><img style="cursor: pointer; width: 230px; height: 165px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi1XriQaNI/AAAAAAAADa4/a2yC3v0KdwU/s400/approved_stamp.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5262655583010449618" border="0" /></a><br />לונדון היר ווי קום!!!<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi1X8F-fnI/AAAAAAAADbA/iFuhscRK-uI/s1600-h/IMGP0200.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 268px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi1X8F-fnI/AAAAAAAADbA/iFuhscRK-uI/s400/IMGP0200.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5262655587455237746" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-8689336923538417386?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-32180613575412416972008-10-28T12:21:00.000-07:002008-10-29T12:35:11.676-07:00בגרמניה אני ואחי עידו הלכנו לחבר של סבתא שלנו שאמר שיש לו אוטו שהוא כבר לא משתמש בו ושאם אנחנו לא לוקחים אותו הוא הופך אותו לעציץ ושרק צריך להעביר אותו טסט ואולי קצת תיקונים כדי לרשום אותו מחדש. האוטו זה פולקסוואגן פולו משנת 87, קטן וחמוד שירד מהכביש לפני חצי שנה ולא עבר בדיקה כבר שנתיים וחצי.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">קפצנו על ההזדמנות, באנו למכון טסטים שאמר שהאוטו ממש לא תקין, שהתיקונים כנראה יעלו יותר מהאוטו וששווה רק אם האוטו חשוב לנו.<br />קפצנו על ההזדמנות והכנסנו את האוטו למוסך, מחזיקים אצבעות שיתוקן מהר.<br />אחרי יומיים במוסך, כשיום כיפור כבר מתקרב ונושף בעורפנו המוסכניק מתקשר ואומר שחסר לו הפנס האחורי ימני ושפולקסוואגן הפסיקו לספק אותו כי עברו כבר יותר מ-20 שנה ולך תזכור איך מייצרים אותו בכלל. רק מחר הוא יוכל ללכת לאזור המוסכים ואולי למצוא משהו מתאים. החבר של סבתא שלנו כינה את האזור הזה כ"וואדי ג'וז" הגרמני אבל הוא לא היה בעיר, כך שלא היה יכול לעזור.<br />קפצנו על ההזדמנות להרפתקה והלכנו לחפש פנס אחורי ימני של פולקסוואגן פולו משנת 87 באזור המוסכים של עיר קטנה במערב גרמניה לבדנו.<br />אנחנו לא מבינים מילה בגרמנית ובאזור המוסכים אין ולו דובר אנגלית אחד אבל אנחנו בלי חשש עוברים ממוסך למוסך מסבירים בסימני ידיים שאנחנו רוצים פנס אחורי ימני של פולקסוואגן. המוסכניקים מהנהנים ושואלים מאיזה שנה. אנחנו מציירים להם 87 והם צוחקים לנו בפנים ומצביעים לנו לכיוון המוסך הבא.<br />ככה בסוף הגענו למחסן החלפים המרכזי של העיר ומצאנו ארגז מלא בפנסים אחוריים ימניים. התמקחנו קצת על המחיר כמו שעושים במוסכים בארץ אבל בגרמניה זה לא כל כך עובד וחצינו את העיר לכיוון המוסך עם האוצר בידינו.<br />למחרת סוף סוף האוטו היה מוכן.<br />קפצנו פנימה והתחלנו את מסענו הרכוב באירופה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi5T1QWdKI/AAAAAAAADbQ/PQ9A9IGicYU/s1600-h/PICT9432.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi5T1QWdKI/AAAAAAAADbQ/PQ9A9IGicYU/s400/PICT9432.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5262659914946737314" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi5Tv6Nb7I/AAAAAAAADbI/u7I9TUtWZkQ/s1600-h/IMGP0184.JPG"><img style="cursor: pointer; width: 400px; height: 268px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SQi5Tv6Nb7I/AAAAAAAADbI/u7I9TUtWZkQ/s400/IMGP0184.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5262659913511694258" border="0" /></a><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3218061357541241697?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-33746926537928627592008-10-09T02:39:00.000-07:002008-10-09T03:43:12.472-07:00יש דברים שיכולים לקרות רק עם אחי עידו. מי שמכיר אותו יודע למה אני מתכוון ומי שלא אז כדאי לו.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה אוסף של כמה מהסיפורים מתוך שבועיים בלבד.<br /><br />בברלין הלכנו כמו תיירים טובים לתצפית על העיר ממגדל הטלויזיה שעומד בגובה של משהו כמו 200 מטר מעל הקרקע. מחכים בתור לקנות כרטיס, מחכים בתור להיכנס פנימה, מחכים בתור לעלות במעלית, מגיעים למעלה, עושים סיבוב של דקה ומסתכלים על העיר ב-360 מעלות של חלונות ומסמנים V על מגדל הטלויזיה.<br />ועכשיו מה? מסתכלים עוד קצת מסביב, מסתכלים שוב על העיר מהחלונות ו... נמאס. אבל חיכינו כל כך הרבה לעלות למעלה ושילמנו את מיטב כספנו... אה! יש פה דלת יציאה לחדר מדרגות! אולי נרד ברגל? עידו ניגש לדלת ורואה שיש מנגנון שיושב על הידית ומונע פתיחה שלה. מעניין... עידו מסתכל על המנגנון, מתעלם מהגרמנית הלא מובנת ומתחיל לנסות להזיז אותו לראות מה קורה. פתאום המנגנון נופל הצידה (שימו לב - נופל. זה לא שעידו דחף אותו) ומתחילה אזעקה קורעת אוזניים שמתריעה על פריצת שריפה ושכולם צריכים לרוץ למטה. אחד עובדים במגדל מגיע בריצה לדלת ורואה שני בחורים נבוכים שלא מצליחים להחזיר את המנגנון למקום. הוא מצקצק בלשון והולך לקרוא לבעלת המפתח שיכולה להחזיר את המקום ולהפסיק את האזעקה המעצבנת. בסוף ירדנו במעלית...<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d6ws6SZI/AAAAAAAADMo/7iJQTcT52p4/s1600-h/PICT9407.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d6ws6SZI/AAAAAAAADMo/7iJQTcT52p4/s400/PICT9407.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5255100341786659218" border="0" /></a><br /><br /><br />אנחנו מסתובבים לנו בברלין ונכנסים לקניון. דלת הכניסה זו דלת מסתובבת גדולה שיכולים להיכנס למחיצה אחת בערך חמישה אנשים. אנחנו נכנסים למחיצה יחד עם עוד כמה אנשים, מתקדמים בצעדים קטנים לעבר הצד השני ומנסים לא לדרוך על הרגליים של אלה שלפנינו כשלפתע כל הדלת נעצרת בבלימה חזקה. כולם אומרים "אוו!" בגרמנית ומקווים שלא ניתקע פה בין הרחוב לבין הקניון ואז הדלת ממשיכה לזוז כמו שהפסיקה. אני מסתכל על עידו והוא מחייך אלי ואומר בתמימות "רציתי לראות מה קורה אם שמים לדלת רגל..."<br /><br />נכנסתי עם עידו לחנות "הום סנטר" גרמנית. איך שנכנסים פנימה נדלקות לעידו העיניים למראה כל כלי העבודה, הברזלים והברגים. אנחנו מתחילים לשוטט בחנות ופתאום אני רואה כמה מדפים של כלים משומשים במצבים שונים. "אה! כלי עבודה יד שניה! איזה יופי. בוא נראה אם יש משהו טוב לנו" אני אומר. אנחנו ניגשים לכלים ומסתכלים על המחירים. אני לא ממש מבין במחירים אבל עידו מתלהב בטירוף ואומר שבארץ אפשר למכור את הפלסטיקים של הכלים האלה ביותר. אנחנו מתחילים לדמיין שנקנה את כל מה שיש שם, נשלח לארץ ונרוויח כלים טובים וכסף רב. אנחנו ממשיכים להסתכל ושואלים את אחד העובדים אם אפשר לבדוק את הכלים איפשהו. הוא אומר שהוא לא מבין אנגלית ומתחיל לחפש לנו עובד שכן מבין. בינתיים חולפות בערך 10 דקות עד שמוצאים את העובד היחיד בחנות שמדבר אנגלית. אנחנו כבר ממש חמים על כלי העבודה ואז מגיע העובד האינטלקט. אנחנו שואלים אותו מיד אם אפשר לבדוק את המוצרים שבמכירה ביד השניה לפני שקונים אותם. לצערנו ולבמבוכתנו הרבה הוא מנענע בראשו ואומר שאלה כלים להשכרה ושהמחירים הם ליום. נאלצנו להתרחק בראש מורכן ולקנות כלים נקיים.<br /><br />בעיר Köln שבמערב גרמניה הלכנו לנו לסיבוב ופתאום ראינו אגם עם סירות משוטים להשכרה. אנחנו משלשלים כמה יורו ליד של האחראי ומתחילים לחתור למרכז האגם. פתאום אנחנו רואים אי קטן באמצע ועידו מציע שהוא יעמוד עליו, אני אתרחק קצת ואז אצלם אותו עומד באמצע האגם. אני מקרב את הסירה, עידו שם רגל אחת על האי, מוסיף רגל שנייה ואני מתחיל להתרחק ממנו. פתאום אנחנו שומעים את האחראי צועק לנו מהחוף שאסור ולא ולא ושניכנס חזרה לסירה. יאאללה!! יא גרמני חרא! יא משבית שמחות! מה קרה? עושים קצת כיף! לא אמרת שאסור! יא מניאק! אנחנו חושבים לעצמנו ובמקביל אני חוזר לעידו והוא נכנס לסירה כי אנחנו ילדים טובים בסופו של דבר. אנחנו ממשיכים לחתור באגם, מתבאסים על התמונה המפוספסת ומקללים את האחראי כשלפתע אנחנו רואים שיוצא זרנוק של מים בגובה 8 מטר מהאי שלנו ומבינים שזה בכלל מזרקה שכמעט מילאה את שנינו מים.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d65tdOGI/AAAAAAAADMw/-YKqVKw-p9g/s1600-h/PICT9423.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d65tdOGI/AAAAAAAADMw/-YKqVKw-p9g/s400/PICT9423.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5255100344204867682" border="0" /></a><br /><br /><br />נסענו ברכבת כדי להסתובב בחלק אחר של Köln ובדרך חזרה לתחנה עשינו קיצור קטן ועלינו על הפסים של הרכבת. התחלנו להתקדם לכיוון התחנה. פסי הרכבת באזור הזה מאד מרכזיים ויש בערך 5 מסילות מקבילות. ככה אנחנו הולכים באמצע אוטוסטרדת המסילות הזו ופתאום רואים שהרכבת בדיוק הגיעה לתחנה. אנחנו מחליטים לרוץ על זה ומתחילים בספרינט לכיוון הרציף. בערך 50 מטר מהרציף הרכבת יוצאת לכיוונינו ואנחנו מתבאסים וחוזרים להליכה. הרכבת מתקרבת אלינו ופתאום נעצרת לידינו. הנהג מוציא את הראש מהחלון וצועק עלינו בגרמנית. אנחנו אומרים לו שאנחנו מדברים רק אנגלית והוא ממשיך לצעוק. לא צריכים להבין גרמנית כדי לדעת מה הוא רוצה אז אנחנו אומרים לו אוקי אוקי וממשיכים ללכת לרציף כדי לחכות לרכבת הבאה. ואז עידו שואל את הנהג בתמימות "אפשר לעלות אולי?" ומסמן לו עם הידיים כדי שהוא יבין. הנהג שהמום מהחוצפה צורח עלינו "Nein!!!! ומוסיף No!!" כדי שנבין אולי.<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d63kdXpI/AAAAAAAADMY/WJ63J6lO0Kw/s1600-h/PICT9316.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d63kdXpI/AAAAAAAADMY/WJ63J6lO0Kw/s400/PICT9316.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5255100343630257810" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d6wgWSYI/AAAAAAAADMg/YXh_RpgMziQ/s1600-h/PICT9402.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO3d6wgWSYI/AAAAAAAADMg/YXh_RpgMziQ/s400/PICT9402.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5255100341733968258" border="0" /></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3374692653792862759?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-44360352428180216572008-10-08T13:18:00.000-07:002008-10-08T14:17:31.799-07:00בברלין פגשתי את אחי עידו ואת סבתא שלי שבאו הישר מארץ הקודש. העברנו ביחד שבוע כשכמעט בכל יום הלכנו לבית ספר או שניים או לאיזשהו כינוס אחר. בכל אחד מהמפגשים האלה סבתא שלי סיפרה את סיפור חייה שהתחיל בגרמניה ונגמר אחרי תלאות ארוכות בארצנו היפה. אני ואחי סיפרנו את סיפור החיים שלנו שהתחיל ונגמר בארץ מולדתנו.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"> בשביל הנוער הגרמני ששומע כל הזמן סיפורים על השואה, לשמוע נוער ישראלי זה חידוש משמעותי והם מאד מופתעים לראות משהו שונה ממה שהם ציפו. את הפרוייקט הזה יזם ארגון גרמני שעובד עם מדינות רבות כדי לצמצם את הסיכוי שאירועים כמו השואה ורדיפת מיעוטים יקרו שוב.<br />בתחילת השבוע, במפגשים הראשונים שמחתי לנפץ לנוער את המיתוס שיש להם על הישראלים ולהראות להם שאני נורמלי לחלוטין ושאני בדיוק כמוהם. יחד עם אחי הראתי להם וגם לעצמי שאת המילה "ישראל" בסיפור החיים שלי אפשר היה להחליף בכל מדינה אחרת ממדינות אירופה. עם התקדמות השבוע ואחרי כמה שיחות עם אנשים שונים הבנתי שהמצב שונה ממה שרציתי להאמין וככה גם השתנתה מעט צורת ההצגה במפגשים.<br />אנחנו, הנוער בארץ לא נורמלים - אם אני רואה תיק בלי בעלים חולפת מחשבה בראשי שלא חולפת בראשו של אירופאי; אני מופתע כל פעם מחדש מליקויי אבטחה במקומות ציבוריים; אני המום מזה שאין גבולות בתוך אירופה; בכל פעם שאני פוגש מוסלמי אני חושב פעמיים אם להגיד לו מאיפה אני; אני עושה "טיול גדול" כדי להירגע מהצבא; אני מחפש הרפתקאות כדי לתת משמעות לטיול שלי; כשאני שומע אמבולנס ברחוב אני מחכה לשמוע אם יש עוד אחד אחריו; כשאני שומע שהיה פיגוע בארץ הדבר הראשון שאני עושה זה בודק אם כבר יש שמות;<br />אני רק יכול לנחש שיש עוד אלפי ניואנסים ודברים קטנים אחרים שאני בכלל לא מודע אליהם אבל שמעצבים את מי שאני ואיך שאני מתנהל בעולם הזה.<br />אז נכון, אנחנו כבר דור שלישי וכל העבר הנורא הזה מאחורינו ואני לא מרגיש השפעה ישירה ממנו על החיים שלי אבל היום יש לנו מציאות אחרת ואני לא באמת יכול להגיד שאני כמו כל אחד אחר פה באירופה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXgzRrlI/AAAAAAAADKg/K-VAM7qPAPI/s1600-h/PICT9349.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXgzRrlI/AAAAAAAADKg/K-VAM7qPAPI/s400/PICT9349.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5254885331455553106" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXwccPeI/AAAAAAAADKo/FemM2UdJBec/s1600-h/PICT9364.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXwccPeI/AAAAAAAADKo/FemM2UdJBec/s400/PICT9364.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5254885335654743522" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXzba_7I/AAAAAAAADKw/tkhTlbN2LxM/s1600-h/PICT9385.JPG"><img style="cursor: pointer;" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SO0aXzba_7I/AAAAAAAADKw/tkhTlbN2LxM/s400/PICT9385.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5254885336455774130" border="0" /></a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4436035242818021657?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-74648042763388167952008-10-01T11:14:00.000-07:002008-10-01T11:30:29.523-07:00את היומיים וחצי הראשונים שלי בברלין ביליתי במחצית ליצנית.<br />יש צורות רבות לטייל בעולם, לנפוש ולראות ארצות אחרות. דניאל - בחורה מארצנו הקשודה שפגשתי דרך חברי היקר נדב בנג'ו החליטה בתור חופשת קיץ לעשות תיאטרון רחוב בבירת גרמניה בתור פסל אנושי של ליצן. לשמחתי יכולתי להצטרף אליה למעט ממעשי הליצנות (בשלב זה רק בתור צופה כמובן...). ככה יצאנו בבוקר קריר אחד - אני וליצנית עם אף אדום לעיר הגדולה - הלכנו ברחובות, נסענו ברכבות התחתיות ועמדנו בתור פסל חי (זאת אומרת - היא עמדה ואני רק צילמתי בשקט מהצד) וכל הזמן אנשים מסביב צוחקים, מחייכים, מצביעים ומסתכלים בהנאה.<br />הסיפור הזה גרם לי לתהות על כמה מנושאי החיים -<br /><ol><li>איך "לראות עולם"?... יש כל כך הרבה צורות שונות לטייל בארצות אחרות - אפשר לעבור מעיר לעיר ברכבות, לסמן V על כל מיני אתרים ולהמשיך הלאה, אפשר ללכת למדינות נשכחות ולעשות טרקים בהרים, אפשר לעבור ללמוד או לגור בארץ אחרת, אפשר ללכת, ליסוע באוטו, לקחת תחבורה ציבורית, לתפוס טרמפים, להפליג, לשחות, לרכב על אופניים, אפשר לחצות יבשות שלמות ואפשר גם להתמקד במדינה אחת - בקיצור אין דרך נכונה "לראות עולם" ועכשיו גיליתי דרך חדשה - לראות עיר דרך חיי הרחוב. אין ספק שבשום אופי טיול אחר אי אפשר לחוש עיר בצורה כל כך אמיתית. ככה באמת <strong>מרגישים</strong> את העיר ואת אנשיה.</li><li>כמה אנחנו מוכנים להיחשף - שאלתי את דניאל אם היא הייתה מסוגלת לעשות את מה שהיא עושה בארץ והיא ענתה עם נדנוד קל של הראש שאולי עכשיו כן אחרי שהיא עשתה טבילת אש ראשונה כאן. (מכיוון שהיא הולכת לקרוא את זה אני אדייק פה - היא אמרה את זה יותר בביטחון ממה שתיארתי כאן, אבל ההיסוס שהכנסתי משרת את מה שאני רוצה להגיד...) מה גורם לנו להצטרך ללכת למקום שאף אחד לא מכיר אותנו, לשים מסיכה של איפור על הפנים ואף אדום גדול כדי לקבל את האומץ לעמוד ברחוב, חשופים לעיני כל וללעמוד מול הביקורת של כל מי שרואה אותנו? כמובן שאני לרגע לא מפקפק באומץ ובפתיחות של דניאל ואני לא הייתי מסוגל בשלב זה לעשות את מה שהיא עושה גם מאחורי מסיכה. ממה אני מפחד? ממה אנחנו מפחדים? (כן, כן גם אתם) אבל למה הכבדות הזאת? זה סיפור על ליצנים לא?</li><li>איזה עולם קטן יש לנו</li></ol><p>והנה התמונות שידברו בעד עצמן, כמו פסל חי. </p><p>הן מוקדשות לליצנים האמיצים ברחבי הערים הגדולות ובתל-חי</p><p></p><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mPQuYTI/AAAAAAAADJc/6oUBcCF5OO4/s1600-h/PICT9240.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5252251154585116978" style="CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mPQuYTI/AAAAAAAADJc/6oUBcCF5OO4/s400/PICT9240.JPG" border="0" /></a><br /><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mEoMTiI/AAAAAAAADJk/vi_PeUtOFic/s1600-h/PICT9244.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5252251151730757154" style="CURSOR: hand" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mEoMTiI/AAAAAAAADJk/vi_PeUtOFic/s400/PICT9244.JPG" border="0" /></a><br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mCpixiI/AAAAAAAADJs/yA6cECM2KtQ/s1600-h/PICT9257.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5252251151199553058" style="CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mCpixiI/AAAAAAAADJs/yA6cECM2KtQ/s400/PICT9257.JPG" border="0" /></a><br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mCihJVI/AAAAAAAADJ0/DRdEfEQTTjg/s1600-h/PICT9260.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5252251151170086226" style="CURSOR: hand" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mCihJVI/AAAAAAAADJ0/DRdEfEQTTjg/s400/PICT9260.JPG" border="0" /></a><br /><br /><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mZcahvI/AAAAAAAADJ8/pWXF-PsG3Ws/s1600-h/PICT9265.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5252251157318502130" style="CURSOR: hand" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SOO-mZcahvI/AAAAAAAADJ8/pWXF-PsG3Ws/s400/PICT9265.JPG" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-7464804276338816795?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-45449545029343831352008-09-18T01:17:00.000-07:002008-09-18T01:58:56.627-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אני עומד באיזה כביש נידח או באמצע מחלף רועש, עם היד מושטת בתשעים מעלות והבוהן מופנית כלפי השמיים. מקלל בלב את הנהגים או את המין האנושי בכלליותו אבל הכל שווה בשביל הרגע הזה שפתאום אחת המכוניות לא ממשיכה בקו ישר, נוטה מעט ימינה ופתאום עוצרת לידי. אני מיד מניף את התיק על הגב ורץ עם חיוך מרוח על הפנים למקום שבו אבלה בחצי שעה הקרובה או אם יש לי מזל בעשר שעות הקרובות.<br />ככה, במהלך חודש שלם תפשתי 52 טרמפים, שמעתי 52 סיפורים שונים, שיתפתי חוויות, הגעתי ממקום למקום, הכרתי את האנשים הצפוניים ביותר באירופה וראיתי את הארץ שלהם דרך השמשה.<br />סך הכל חיכיתי 46 שעות, בממוצע 53 דקות לטרמפ, הזמן הארוך ביותר היה שלוש שעות ועשרים דקות והזמן הקצר ביותר רק דקה אחת. בצפון נורווגיה הממוצע הוא הטוב ביותר - 29 דקות ובדרום שוודיה האנשים הכי קרים - שעה ו-16 דקות בממוצע. הטרמפ הקצר ביותר היה רק 5 דקות עד המחלף הבא והארוך ביותר היה 10 שעות לאורך 1200 ק"מ.<br />פגשתי המון אנשים מעניינים, עם סיפורים שונים ומשונים, כל אחד עם עולם משלו וגישות שונות לחיים. לא תמיד ידעתי לאיפה אני רוצה להגיע אז פשוט נסעתי לאיפה שהם נסעו. ניסיתי לפתח תיאוריות על סוג האנשים שאוספים טרמפיסטים אבל לא הגעתי לשום מסקנה ברורה כי הקשת כל כך רחבה.<br />לקחו אותי זוג איראנים, פליטים מקוסובו, קרואטיה ובוסניה שבטח נלחמו אחד בשני בארצם, מישהו שעובד בתור סנטה קלאוז, נוצרי אדוק שניסה להמיר אותי, אדריכל ספינות, מישהו שבתור תעסוקה לחיים קופץ מגגות ומעל גדרות (ספורט שנקרא פרקור), יליד לפלנד מקורי ועוד מלא אנשים אחרים.<br />בזמן שחיכיתי לטרמפים קראתי ספרים, הסתכלתי במפה, תיכננתי את ההמשך, פתרתי תשבצי הגיון, ישבתי, עמדתי, קפצתי, אכלתי, שרקתי, חשבתי, זרקתי אבנים על תמרורים או סתם בהיתי בחלל.<br />אני חושב שטיול בטרמפים, מעבר לאמצעי תחבורה, זה דרך מצויינת להכיר את התושבים במקומיים. אחרת, לא יוצא באמת לדבר עם מישהו מהאזור במשך כמה שעות ובאמת ללמוד על אורח החיים המקומי. זה לפחות מה שאני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי כדי להצדיק את הקמצנות...<br /><br />מפת הטרמפים של סקנדינביה<br /></div><br /><iframe marginheight="0" marginwidth="0" src="http://maps.google.com/maps/ms?hl=en&amp;ie=UTF8&amp;s=AARTsJqdP-DbnvP5wwjFzkfvsv7oKqOjAw&amp;msa=0&amp;msid=110071796158101585771.00045672dcec2845fa60c&amp;ll=64.014496,17.753906&amp;spn=18.735824,56.25&amp;z=4&amp;output=embed" scrolling="no" width="640" frameborder="0" height="480"></iframe><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4544954502934383135?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-57105152061501545542008-09-11T01:20:00.000-07:002008-09-15T02:49:16.279-07:00הנה קצת תמונות מטרק של שבוע בפארק בדרום נורווגיה<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMk1GqN82-I/AAAAAAAACpI/GvzCG2rWVfU/s1600-h/panorama.jpg"><img style="cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMk1GqN82-I/AAAAAAAACpI/GvzCG2rWVfU/s400/panorama.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244781629577944034" border="0" /></a><br />אגמים עוצרי נשימה בכל גווני התכלת<br /><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVJpxEobI/AAAAAAAACoY/cDJSjaeL_Fk/s1600-h/PICT9123.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244676127880159666" style="" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVJpxEobI/AAAAAAAACoY/cDJSjaeL_Fk/s400/PICT9123.JPG" border="0" /></a><br />עקבות בשלג<br /><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVPv6ZETI/AAAAAAAACpA/C7mlwDCIRS4/s1600-h/PICT9157.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244676232609075506" style="" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVPv6ZETI/AAAAAAAACpA/C7mlwDCIRS4/s400/PICT9157.JPG" border="0" /></a><br /><div>המפל הגבוה ביותר בצפון אירופה - 275 מטר של נפילה חופשית<br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVJ1keB8I/AAAAAAAACog/aCobq-nhUWU/s1600-h/PICT9136.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244676131048523714" style="" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVJ1keB8I/AAAAAAAACog/aCobq-nhUWU/s400/PICT9136.JPG" border="0" /></a><br />מי זה?!<br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVKMMomqI/AAAAAAAACow/z1JtYG8AcdI/s1600-h/PICT9145.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244676137122568866" style="" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVKMMomqI/AAAAAAAACow/z1JtYG8AcdI/s400/PICT9145.JPG" border="0" /></a><br />מייבש את הבגדים אחרי לילה מושלג ורטוב<br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_wjyBcI/AAAAAAAACoI/tAFZmE3VuZI/s1600-h/PICT9112.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244675957904770498" style="" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_wjyBcI/AAAAAAAACoI/tAFZmE3VuZI/s400/PICT9112.JPG" border="0" /></a><br />קרחונים בלב ההרים<br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVKShwW_I/AAAAAAAACo4/BDq7UcUhh3g/s1600-h/PICT9155.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244676138821770226" style="" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjVKShwW_I/AAAAAAAACo4/BDq7UcUhh3g/s400/PICT9155.JPG" border="0" /></a><br />נופים מהאגדות<br /><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_nuKRVI/AAAAAAAACn4/P8zDAXQ7usk/s1600-h/PICT9093.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244675955532383570" style="" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_nuKRVI/AAAAAAAACn4/P8zDAXQ7usk/s400/PICT9093.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_RgEF3I/AAAAAAAACnw/9k1a73w_NiQ/s1600-h/PICT9086.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5244675949567678322" style="" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SMjU_RgEF3I/AAAAAAAACnw/9k1a73w_NiQ/s400/PICT9086.JPG" border="0" /></a><br />הרהורים....<br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-5710515206150154554?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-24774743680925468882008-08-16T12:04:00.001-07:002008-10-09T03:47:19.325-07:00שלא כהרגלי אני עושה כמה הבהרות לפני שאני מתחיל את הסיפור:<br />1. עשיתי מעט שימוש בשפה גסה. הרשתי לעצמי בגלל שזה חלק מרוח הסיפור. אני מתנצל אם זו פוגע במישהו.<br />2. למרות שיהיה לכם קשה לדמיין אותי בסיטואציה המתוארת אני מתחייב לאמיתות המלאה של הדברים.<br />3. יש לסיפור רובד פילוסופי מתחת לתוכן השטחי המסופר ולכן בחרתי להציג אותו בפניכם.<br />4. אין לי שום בעיה עם הומואים, זה פשוט חלק מהסיפור.<br />5. אני מניח שהסיטואציה המתוארת נורמאלית לחלקכם מחיי היומיום הבליינים. לי היא לא.<br /><br />תוך כדי הנדודים שלי ממקום למקום אני מתארח בבתים של חבר'ה מקומיים דרך אתר שנקרא CouchSurfing.com - זו רשת חברתית של אנשים שמוכנים שמטיילים יבואו לישון בבית שלהם. בהלסינקי, בירת פינלנד התארחתי אצל בחור הודי שלומד ועובד שם.<br />בערב יצאנו לבלות בעיר הגדולה. בהתחלה חשבתי שרק הולכים לשתות משהו אבל אז פתאום נכנסנו למועדון לילה חי ורועש. כבר מההתחלה משהו היה נראה לי מוזר ואז פתאום הבנתי שזה לא סתם מועדון - זה מועדון הומואים. יכול להיות שמה שהסגיר לי את העובדה הזאת היה ש-90% מהנוכחים היו גברים וש-90% מהגברים היו אחד עם השני.<br />חשוב לי לציין שבארץ מעולם, אבל מעולם לא הלכתי למועדון לילה ואני כמובן, אם היה ספק, לבוש בבגדי טיולים, סנדלים וגרביים.<br />הדבר הבא שאמרתי לעצמי היה "כוס אמק, מה קרה? באתי עד לכאן כדי ללכת לישון מוקדם? מה אני הומו?" החלטתי שזהו, אני לא שם זין על אף אחד ושאני הולך על זה עד הסוף.<br />בסנדלים, במיוחד כאלה שפתוחים מאחורה קשה לרקוד אז זרקתי אותם בצד, נכנסתי לרחבה והתחלתי לנוע עם קצב המוזיקה. החלטתי שאני לא מנסה לרקוד לפי איזהשהם מוסכמות, עצמתי עיניים ופשוט זרמתי עם גוף משוחרר עם הקצב ותחושות הבטן.<br />די מהר הבנתי שאני מושך הרבה תשומת לב חיובית. כנראה שהנוכחים מעולם לא ראו במקום הזה מישהו שלבוש בסחבות לא ממש אופנתיות, רוקד יחף, עם עיניים עצומות ובאיזה סגנון לא ברור משלו. כנראה שהצורה שבה התנהגתי שידרה כלפי חוץ ביטחון עצמי רב ושזה משהו שמחפשים במקום כזה. אני מצידי פשוט לא היה אכפת לי מאף אחד מסביבי ופשוט התנהגתי כמו שהייתי מתנהג אם הייתי לבד.<br />אני יכול להעיד על לפחות 3 בחורים וכוסית אחת שהתחילו איתי באופן ברור וגלוי (אני לא אכנס פה לפרטים) ועוד כמה שאני לא משוכנע אבל מאמין שניסו לרמוז לי עם שפת גוף שיש מצב. אני, שלא עניין אותי לפתח משהו שיחקתי אותה קשה להשגה ואני מניח שכמה מהם יצאו די מבולבלים לגבי הנטיות שלי.<br />לבסוף, לפנות בוקר הלכתי לישון לבדי, מרוצה מעצמי, עם תובנות חדשות על החיים ושברי זכוכיות ברגליים.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-2477474368092546888?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-39523232709331336222008-08-14T13:40:00.000-07:002008-10-09T03:47:32.639-07:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKcepKMKTPI/AAAAAAAACUY/swftoiaj8es/s1600-h/yoni_bookworm.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5235186784300322034" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKcepKMKTPI/AAAAAAAACUY/swftoiaj8es/s400/yoni_bookworm.jpg" border="0" /></a>חברו הטוב ביותר של הטייל הוא הספר. על אחת כמה וכמה אם הוא מטייל לבד ועוד יותר אם הוא מתכנן נסיעות ארוכות ברכבת, המתנה לטרמפים, מנוחות ארוכות וכו'. הבעיה בחו"ל היא שאתה אף פעם לא יודע כמה זמן יעבור עד שתמצא את המקום הבא עם ספרים בשפה שלך. כך, בעודי נמצא באולן-בטר לקראת הנסיעה לרוסיה מצאתי את עצמי לרגע אחוז בהלה שמא לא יהיה לי מה לקרוא בשעות הארוכות המחכות לי ברכבת הטראנס סיבירית.<br />מיד רצתי לחנות שהכרתי בעיר וקניתי לעצמי שלושה ספרים לדרך. עוד לפני כן קניתי לעצמי את המדריך של לונלי פלנט לרוסיה ושני מילוני כיס לרוסית (אחד באמת מילון כיס והשני נקרא ככה מחמת הספק).<br />עד שהגעתי לשליש הדרך ברוסיה כבר סיימתי שניים מהספרים והשלישי התברר כדי משעמם, כך ששוב נכנסתי לפאניקת ספרים. עברתי במשהו כמו 7 חנויות ספרים בעיר ירקוצק והמוכרים הוכו תדהמה מהשאלה שלי אם יש להם ספרים באנגלית. בניסיון בכל זאת לענות על הבקשה שלי הם הציעו לי מילונים או ספרי לימוד אנגלית של בתי ספר. הגעתי למצב שאני מתחיל לקרוא את פרק ההיסטוריה של רוסיה במדריך לונלי פלנט כדי להרוויח עוד זמן. למזלי הרב נתקלתי בתייר מאנגליה ומיד שאלתי אותו אם יש לו ספרים באנגלית. הוא, כמוני מסתובב עם ערימות של ספרים ובדיוק היו לו שניים שהוא סיים שהמשיכו את דרכם אצלי.<br />אחרי 5 ימי נסיעה ברכבת לבסוף הגעתי למוסקבה על סף הדפים האחרונים ומיד יצאתי לציד חנויות ספרים כדי לחדש את האספקה. אחרי כמה שעות הסתובבות מצאתי חנות שמתמחה בספרים בשפות זרות. אורו עיני למראה ספרים שאינם ברוסית, ואז סוף סוף מצאתי את הפתרון המושלם למרדף התמידי אחר ספרים - מלחמה ושלום של טולסטוי (970 עמודים בפונט 10).<br />ככה יצא שלבסוף הגעתי לאסטוניה, קורס תחת המשקל של 5 ספרי קריאה שסיימתי, 2 מילוני כיס, 2 לונלי פלנט עבי כרס ומלחמה ושלום.<br />עכשיו, אחרי שנרגעתי קצת מהמרדף הבלתי פוסק הגעתי למצב שאני רק מחפש להיפטר מהמשקל העודף שהצטבר אצלי. בנסיעה באוטובוס בעיר טאלין (בירת אסטוניה) ראיתי בחורה שקוראת ספר באנגלית. מיד התחלתי לזמום מזימות (לא מה שאתם חושבים...) ושאלתי אותה אם היא רוצה ספרים והיא ענתה שכן, לא יודעת למה בדיוק לצפות (- <em>איזה מין שורת פתיחה זו לעזאזל??....</em>). בלי לחכות רגע שלפתי את כל חמשת הספרים מהתיק ישר לידיים שלה וקפצתי מהאוטובוס לפני שהיא תוכל להתחרט.<br /><br /><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3952323270933133622?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-46193885639033336192008-08-05T13:14:00.000-07:002008-10-09T03:47:46.937-07:00לאחר קבלת הפנים הרוסית יצאתי לי לטרק בהרים שמדרום לימת בייקל. לא ידעתי כמה זמן יקח לי אז קניתי אוכל שיספיק לי לשבוע והדפסתי מפה מהאינטרנט של האזור. התחלתי ללכת דרום מערבה לאורך נהר גדול אלתוך ההרים בלי לדעת בה מצפה לי בהמשך. השביל התחיל כדרך עפר, במהרה הפך לשביל צר ואז המשיך כרמז של שביל שנושק לנהר.<br />הנהר כנראה עלה מאז שמישהו עבר בשביל ובקטעים רבים השביל פשוט נכנס לתוך המים ויוצא חזרה כעבור כמה עשרות או מאות מטרים. בקטעים האלה צריך לעקוף את השביל דרך סלעים גדולים או דרך היער הצפוף. לחצות את הנהר משמאלי אין סיכוי והמדרון מימיני תלול ועמוס בעצים וצמחייה. ככה במשך יומיים אני מתקדם אט אט, נושק כל הזמן לנהר ומנחש איפה השביל אמור להיות.<br />אחרי יומיים של הליכה הגעתי פתאום לנהר נוסף שמתחבר לנהר שהלכתי לאורכו וחוסם את דרכי. בשלב הזה גם השביל נעלם לחלוטין ולא הצלחתי להתחקות אחריו.<br />מכיוון שלא ידעתי בדיוק איפה אני וכיוון שהתרחקתי כבר די הרבה מכל מקור ציוויליזציה החלטתי פשוט לחתוך צפונה דרך יער, הרים ונחלים עד שאחזור לכביש שנוסע לאורך החוף הדרומי של ימת בייקל. התחלתי להיכנס לעובי היער בלי לדעת בדיוק למה לצפות חוץ מזה שיהיה קשה.<br />בכל מקום שהולכים יש עצים נפולים ורקובים שצריך לטפס מעליהם, לעבור מתחתם או להקיף אותם.<br />היתושים באים בעננים נוראים ועוקצים דרך הבגדים. הדבר היחיד שעוזר נגדם זה לא להפסיק ללכת ולהתפלל למשב רוח קליל, מה שלא מזדמן הרבה בתוככי היער.<br />קורי העכביש נמצאים בכל מקום ובכל גובה מעל פני האדמה, ככה שכל הזמן מרגישים איזה משהו מלטף את הפנים. לפעמים לא שמים לב ונכנסים עם הפרצוף בדיוק למרכז הרשת וכל הקורים נמרחים על האף, הפה והעיניים. לפעמים שמים לב שיש רשת אבל פשוט תשושים מדי כדי להקיף מסביב או לקרוע אותם ביד אז פשוט ממשיכים דרכם.<br />הצמחייה כל הזמן רטובה מהגשם שיורד מדי פעם או מהטל בלילה. לא משנה כמה מתאמצים, המכנסיים והנעליים מתמלאים במים מהצמחים ופשוט הולכים כל היום על רגליים רטובות.<br />לפעמים העשבייה שהולכים דרכה מגיעה רק עד הברכיים ואז אפשר לראות איפה הולכים אבל לפעמים העשבים והצמחייה מגיעים לגובה המותניים, החזה ואפילו מעל הראש. במצב הזה לא רואים את הקרקע וצריך פשוט לגשש את הדרך עם הרגליים, מה שלא עובד באופן מיטבי כי כל הזמן יש עצים ואבנים, ככה שכל כמה דקות נופלים או מחליקים ופשוט קמים וממשיכים כי אין מה לעשות.<br />לבסוף אחרי יומיים של הליכה מפרכת סיימתי את "מסכם סיביר דרום" והגעתי לחופי ימת בייקל מותש, חבוט, רטוב ומאושר.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlAZukJzI/AAAAAAAACU4/Tp0U3pu4-AA/s1600-h/PICT9048.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236178943096399666" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlAZukJzI/AAAAAAAACU4/Tp0U3pu4-AA/s400/PICT9048.JPG" border="0" /></a><br />הנה השביל - כן כן ממש כאן מימין...<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlAg4jZVI/AAAAAAAACVA/kcokUB6lBps/s1600-h/PICT9053.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236178945017341266" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlAg4jZVI/AAAAAAAACVA/kcokUB6lBps/s400/PICT9053.JPG" border="0" /></a><br />הנהר הגדול<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlA4XO3ZI/AAAAAAAACVI/pIR6cmyIraE/s1600-h/PICT9056.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236178951320034706" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlA4XO3ZI/AAAAAAAACVI/pIR6cmyIraE/s400/PICT9056.JPG" border="0" /></a><br />הסבך הסיבירי<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlBfydtDI/AAAAAAAACVQ/RIuGwBh6JPA/s1600-h/PICT9058.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5236178961903236146" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_cOBIp0HHl0s/SKqlBfydtDI/AAAAAAAACVQ/RIuGwBh6JPA/s400/PICT9058.JPG" border="0" /></a><br />מפנה לעצמי מקום בתוך העשבייה כדי להקים אוהל ללילה<br /><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4619388563903333619?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-75939928963484227292008-08-04T02:50:00.000-07:002008-10-09T03:47:59.093-07:00תוך דפדןף ב"לונלי פלנט" כדי לחפש מה לעשות בעיר ירקוצק שסמוכה לימת בייקל ראיתי פתאום שבמפת העיר מופיע מרכז קהילתי יהודי. זה היה יום שישי בבוקר אז אמרתי לעצמי למה לא והלכתי למקום. די מהר מצאתי את המקום (שהוא בעצם בית כנסת) בעזרת מגן הדוד הכחול על שער הכניסה ונכנסתי פנימה.<br />אני לא אדם מאמין, רחוק מלהיות דתי ואני נוטה לא לחפור עמוק מדי בשאלות כמו מה הופך אותי ליהודי. עשיתי ברית מילה, בר מצווה, למדתי תנ"ך בבית ספר ובבית אנחנו חוגגים את החגים בעיקר מתוך מסורת ישראלית. אני חושב שאני יכול להגדיר את עצמי כ"יהודי פסיבי".<br />למרות זאת, אני לא יודע למה בדיוק, אבל ברגע שנכנסתי לבית הכנסת עברה בי מין צמרמורת, התרגשתי מעט ואני חושב שהרגשתי איזושהי גאווה בלראות ספרי קודש בעברית. קשה לי להסביר בדיוק למה הרגשתי כמו שהרגשתי אבל אני חושב שבאיזשהו מקום הייתה לי תחושה של שייכות - תחושה של בית.<br />הבחור שהכניס אותי פנימה דיבר עברית קצת יותר ממה שאני מדבר רוסית - "ככה ככה" כדברו. הוא היה מאד נחמד והוא הזמין אותי לבוא מחר ב- 10:00 לתפילת שחרית של שבת. סימנתי לו שאני לא אדם דתי (שמתי יד על הראש ואמרתי Nyet) כדי שלא יפתח יותר מדי ציפיות ממני אז הוא נתן לי כיפה של הקהילה שלהם.<br />למחרת בבוקר הגעתי לבית הכנסת ואז רב הקהילה הזמין אותי בעברית ישראלית להיכנס ולשבת. מאוחר יותר הבנתי שהוא עלה עם אישתו מירושלים (רמות) לפני 5 שנים כדי לשמש רב לקהילה היהודית פה. ישבתי לאורך כל תפילת שחרית, מנסה לעקוב יחסית בהצלחה איפה אנחנו בסידור. מול כל דף בעברית יש תרגום ברוסית ועבור המזמורים יש קטע ב"עברית-רוסית" כדי שהם יוכלו לשיר את המילים בעברית. כל פעם שעוברים דף יש מישהו שצועק את מספר העמוד ברוסית כדי שכולם יוכלו לעקוב.<br />כשהתחלנו לקרוא את פרשת השבוע הרב הזמין אותי לעלות לתורה בתור אורח כבוד. הפרשה היא פרשת "מסעי" שהיא הפרשה האחרונה בספר במדבר. הפרשה מסכמת את מסעות בני ישראל בדרך ממצרים לישראל ומציינת את כל במקומות שבהם בני ישראל עברו. הרבי נתן את דרשתו ברוסית, אך כשיצאנו מבית הכנסת ביקשתי תרגום והוא הסביר שמה שמעניין בפרשה זה התיאור המאד מפורט של איפה בני ישראל חנו ולאן הם הלכו ושוב איפה חנו ולאן הלכו וכן הלאה. השאלה שעולה היא מה הצורך בכל המעבר המתמיד הזה ממקום למקום - הרי כל ההמתנה במשך 40 שנה היא עונש בהגדרה. לעשות את המסע ממצרים לישראל אפשר לעשות בקצב איטי בשנה נניח. למה בני ישראל לא נכנסו למדבר, חנו במשך 39 שנים ואז המשיכו לישראל? ההסבר לכך הוא שהמטרה של הנדידה ממקום למקום היא ליצור לבני ישראל תודעה של נוודות כדי להכין אותם לקראת ישיבת קבע בארץ ישראל. המטרה היא ליצור מצב שהמקום היחיד שבו יהודים יכולים להיות יושבי קבע הוא בארץ ישראל.<br />מיד ראיתי את עצמי בתמונה הזאת - משוטט לי בעולם, נודד ממקום למקום ולאט לאט מכין את עצמי לקראת חזרה הביתה לישיבת קבע.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-7593992896348422729?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-46375635087668951242008-07-31T19:39:00.000-07:002008-10-09T03:48:10.702-07:00לקחתי את הרכבת שנוסעת על המסילה הטראנס-סיבירית מבירת מונגוליה - אולן-בטר לכיוון העיר הסיבירת - ירקוצק ששוכנת סמוך לימת בייקל. על הרכבת ניסיתי לחשוב איפה לרדת בדרך כי רציתי לטייל בהרים שמדרום לימת בייקל. ראיתי רשימה של כל מיני תחנות קטנות שהרכבת עוצרת בהם שלא מופיעות בלונלי-פלנט או בשום מקום אחר. בחרתי את אחת התחנות - Moreno וביקשתי לרדת שם.<br />אחרי לילה, יום ועוד חצי לילה הרכבת עצרה בכפר שנקרא מורנו באמצע שום-מקום ב- 3 בלילה. ירדתי מהרכבת בקפיצה (כי אין באמת רציף נורמלי) לתוך חושך מוחלט (אין פנס ברציף) וניסיתי להבין מה משמאלי ומה מימיני. התחלתי להתרחק מהרכבת בעוד היא ממשיכה ליסוע ונוטשת אותי והבחנתי בעוד שני נוסעים שגם ירדו מהרכבת. לא היה לי מה לעשות או לאן ללכת אז התחלתי פשוט ללכת אחריהם. הם שמו לב שאני בעקבותיהם והסתובבו אלי ואז שמתי לב שהם זוג צעיר. הם התחילו לדבר איתי ברוסית כדי לנסות להבין מה אני עושה פה.<br />באמצע הלילה החשוך הזה, עם מעט האור שיש הפנים שלהם נראו לי צמוקות מהרגיל, ריח אלכוהול עלה מפיהם והדמיון החל לנדוד למקומות פרועים - הרגשתי כאילו אני באיזה סרט אימה בתוך איזה חלום. אני פה לבד באמצע שום מקום ומולי שתי רוחות ומי יודע מה יכול לקרות...<br />אני מנסה להשתלט על דמיוני המתפרע ותוך כדי הבחורה משלבת את זרועה בזרועי ומתחילה להוליך אותי בנחישות לעבר ביתם. ציפיתי להליכה ארוכה אבל תוך פחות מדקה הגענו לביתם הקט. מיד הם הושיבו אותי ותוך כדי שהבחורה מכינה משהו לאכול התחלנו לדבר וללמוד אחד על השני. הם זוג צעיר עם שתי ילדות קטנות. כשהם הבינו שאני רוצה ללכת לבד להרים הם נורא התרגשו מזה ואמרו שממש מסוכן - יש שם דובים ואסור ללכת לבד. הם חזרו על זה משהו כמו 20 פעם כי הם לא השתכנעו שאני השתכנעתי.<br />תוך כדי שאנחנו אוכלים הבחור מציע לי להרים כוסית וודקה - אלא מה... אין מה לעשות, ברוסיה אי אפשר לסרב לוודקה וככה יצא שלפני שהלכנו לישון כל אחד שתה 3 שוטים של וודקה. כל מזיגה קצת יותר וודקה הלכה לשולחן וקצת יותר שטויות יצאו מהבחור.<br />לבסוף הלכנו לישון. המסילה הטראנס-סיבירת עוברת 20 מטר מהבית שלהם וכל פעם שרכבת עוברת מרגישים את כל הבית רועד. כל הקירות מתקלפים, אין מים זורמים בברז והכל נראה דל ופשוט בביתם. למרות כל זה היה להם מקום בספה ומקום בלב בשבילי.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SJJ3pkrKuYI/AAAAAAAACSg/9s6n2ihBbx4/s1600-h/PICT9041.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5229373673433643394" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SJJ3pkrKuYI/AAAAAAAACSg/9s6n2ihBbx4/s400/PICT9041.JPG" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">ביתם של הזוג הצעיר - אלכסנדר ואולה<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SJJ3p8GT_AI/AAAAAAAACSo/rd1ZzARJ6yQ/s1600-h/PICT9042.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5229373679721511938" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SJJ3p8GT_AI/AAAAAAAACSo/rd1ZzARJ6yQ/s400/PICT9042.JPG" border="0" /></a><br />הבית והמסילה הטראנס-סיבירית<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4637563508766895124?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-80982975960673922492008-07-25T00:00:00.001-07:002008-10-09T03:48:23.278-07:00יומיים של שוטטות ב- Steppes המונגוליים, לאחר שעזבתי את העיר הנטושה Mardai הביאו אותי לשלוק האחרון של המים שהיו לי, בלי שום אגם או מקור מיים אחר בסביבה. באופק אני רואה בית קטן, לא בדיוק בכיוון ההתקדמות שלי ומחליט להמר עליו. אני מגיע לבקתה קטנה ותחילה לא רואה שום חיה או אדם בסביבה. אני מתקרב עוד מעט ומתחיל לשמוע קולות של דפיקות פטיש על ברזל ממאחורי הביקתה. אני מקיף את הבקתה ורואה מונגולי מבוגר דופק על מסמרים כדי ליישר אותם. אני אומר לו שלום והוא, קצת בהפתעה משיב לי ומזמין אותי פנימה לשתות משהו. לאחר שאני שותה ונח מעט הוא שואל אם אני רוצה לאכול. אני אומר סבבה והוא מתחיל בהכנת הארוחה שכוללת מרק עם בשר ואטריות שהוא מכין במקום מבצק.<br /><br />לאחר הארוחה ועוד קצת מנוחה אני מסמן לו שאני רוצה לעזור ביישור המסמרים. ככה, מפה לשם יצא שנשארתי איתו שלושה ימים ושלושה לילות. במהלך שלושת הימים עזרתי לו לבנות ריצפה ל"גר" מקרשים. יישרנו תחילה משהו כמו 1000 מסמרים, לאחר מכן הרכבנו 12 משטחי עץ ברוחב של 90 ס"מ (בדיוק הרוחב של עגלת גמל), דפקנו מלא מלא מסמרים ולבסוף ניסרנו את כל המשטחים כך שהם מרכיבים עיגול גדול ברדיוס של 2 מטר. כל הזמן הזה אני מבין בערך 10% ממה שהוא אומר, מדמיין שאני מבין עוד משהו כמו 10% והוא מתאר לעצמו שאני מבין עוד משהו כמו 10%. יש לי הרגשה שאם אנשי בבל היו מתאמצים קצת יותר הם היו מצליחים להתגבר על פערי השפה ולהגיע לאלוהים.<br /><br /><div dir="rtl" align="right">הארוחות שאכלנו היו מאד מגוונות. הם כללו בשר מיובש שקוצצים לקוביות קטנות, אטריות בצק שהוא הכין במקום, אורז, עוד איזה דגן שלא הכרתי, ירקות שהבאתי איתי, דגים מקופסאות שימורים, גבינות והמון תה. אחת הארוחות כללה אורז דביק בדיוק במידה, דגים מקופסת שימורים, מין תיבול שהוא הכין מצמחים מהחצר שנראה מאד כמו אצות ויש לו חריפות של ווסאבי ולבסוף רוטב סויה. במקום אחר היו קוראים לזה סושי. זה אומנם InsideOut וגם OutsideOut ולא בדיוק מעוצב כמו סושי אבל בלי להיות קטנוניים - זה בדיוק אותם המרכיבים.<br /><br /></div><div dir="rtl" align="right">באחד הימים שהייתי אצלו הגיעו פתאום 2 רכבים עם 7 בחורים צעירים. הם התחילו לדבר איתו בשפת ידיים ומיד הבנתי שהם כולם חרשים. מסתבר שאחד מהם הוא הבן שלו. דיברתי איתם קצת בפנטומימה וקצת בכתיבה ולהפתעתי היכולת שלי לתקשר איתם הייתה יותר טובה מהיכולת שלי לתקשר עם המונגוליים האחרים. זה גרם לי לחשוב באופן כללי על תקשורות בין אנשים ושלא באמת צריכים שפה בשביל תקשורת.</div><br /><br /><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInTr-_s3QI/AAAAAAAACNU/QHe8urJSDwo/s1600-h/PICT9000.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226941595138186498" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInTr-_s3QI/AAAAAAAACNU/QHe8urJSDwo/s400/PICT9000.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><br /><br /><br />EnkhBair מכין איטריות למרק<br /><br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInTwzQj5PI/AAAAAAAACNc/imFg7MW6C0M/s1600-h/PICT9001.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226941677887022322" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInTwzQj5PI/AAAAAAAACNc/imFg7MW6C0M/s400/PICT9001.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />מימין בשר מיובש, באמצע ובצד שמאל אלה שרשראות של גבינה קשה<br />כשעזבתי אחרי 3 ימים הוא נתן לי את שתי השרשראות במתנה<br /><br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUFVmBdMI/AAAAAAAACN8/4tCO0_hJjEI/s1600-h/PICT9018.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942030701229250" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUFVmBdMI/AAAAAAAACN8/4tCO0_hJjEI/s400/PICT9018.JPG" border="0" /></a><br />אני קוצץ בשר מיובש<br /><br /><br /><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT1LP8hFI/AAAAAAAACNk/KxUWkwKs3lA/s1600-h/PICT9004.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226941753046369362" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT1LP8hFI/AAAAAAAACNk/KxUWkwKs3lA/s400/PICT9004.JPG" border="0" /></a><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">מיישרים מסמרים...</div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmn2i6tI/AAAAAAAACOk/oAo5FR_cLjI/s1600-h/PICT9030.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942602538052306" style="" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmn2i6tI/AAAAAAAACOk/oAo5FR_cLjI/s400/PICT9030.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">אני ממלא חרא של פרות בדלאים בשביל התנור</div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmd0YNdI/AAAAAAAACOc/nwUZut-8vNg/s1600-h/PICT9029.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942599844607442" style="" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmd0YNdI/AAAAAAAACOc/nwUZut-8vNg/s400/PICT9029.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">הולכים למלא מים מהבאר.</div><div dir="rtl" align="right">אני דוחף את העגלה בערך קילומטר כל כיוון...</div><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUP15WTaI/AAAAAAAACOM/QrdC0ymdywM/s1600-h/PICT9023.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942211170913698" style="" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUP15WTaI/AAAAAAAACOM/QrdC0ymdywM/s400/PICT9023.JPG" border="0" /></a></div>כאן אני מסובב את המוט הזה במעגלים <em>כמו חמור</em> כדי להעלות מים לשוקת<br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmCbSr2I/AAAAAAAACOU/7TGSRDxZmNo/s1600-h/PICT9025.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942592491630434" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmCbSr2I/AAAAAAAACOU/7TGSRDxZmNo/s400/PICT9025.JPG" border="0" /></a><br /></div><div dir="rtl" align="right">Enkhbair ממלא את הדלי הגדול וסוגר לקראת החזרה הביתה</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT6frbphI/AAAAAAAACNs/KUJ7emOIE0w/s1600-h/PICT9009.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226941844429710866" style="" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT6frbphI/AAAAAAAACNs/KUJ7emOIE0w/s400/PICT9009.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">כל הקרשים מסודרים ומוכנים לתחילת הבנייה</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT-pXFygI/AAAAAAAACN0/mcwYt_h3CQQ/s1600-h/PICT9016.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226941915748223490" style="" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInT-pXFygI/AAAAAAAACN0/mcwYt_h3CQQ/s400/PICT9016.JPG" border="0" /></a><br /></div><div dir="rtl" align="right">מרכיבים משטחים ברוחב 90 ס"מ שמשתלבים אחד בשני</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUJW_V0dI/AAAAAAAACOE/KuD2hVC_q4o/s1600-h/PICT9022.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942099795333586" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUJW_V0dI/AAAAAAAACOE/KuD2hVC_q4o/s400/PICT9022.JPG" border="0" /></a><br /></div><div dir="rtl" align="right">עוד קצת...</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmktU_cI/AAAAAAAACOs/6BclKQ4WtKo/s1600-h/PICT9033.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942601694084546" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUmktU_cI/AAAAAAAACOs/6BclKQ4WtKo/s400/PICT9033.JPG" border="0" /></a><br /></div><div dir="rtl" align="right">המסמר האחרון!</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUm_IFPpI/AAAAAAAACO0/jOh7WAOoNY0/s1600-h/PICT9035.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226942608785620626" style="" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SInUm_IFPpI/AAAAAAAACO0/jOh7WAOoNY0/s400/PICT9035.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right">יש!! 3 ימי עבודה...</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-8098297596067392249?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-14114644405111558522008-07-24T20:47:00.000-07:002008-10-09T03:48:35.498-07:00לקראת סוף השהות שלי במונגוליה החלטתי לזרום לאזור הפחות מוכר של מונגוליה - המזרח. מאיסוף המידע המועט שמעתי על עיר נטושה בשם Mardai בצפון מזרח מונגוליה. העיר נבנתה על ידי הרוסים בשנות ה-80 סמוך למכרה אורניום ונשמרה כעיר סודית. העיר הוקמה כעיר מודרנית במיוחד וקיבלה אספקה של מוצרים "מערביים" ממוסקבה. לאחר התפרקות ברית המועצות, מכרה האורניום הפסיק לתפקד והעיר נזנחה יחד עם תושביה. עם הזמן תושבים עזבו, בזזו את הבתים, גנבו את כל הברזל והתשתיות שמצאו ושברו מה שלא היה שמיש.<br /><div><div><div><div><div>אני הגעתי לעיר הגדולה המזרחית ביותר במונגוליה - Choibalsan ומשם חיפשתי דרך להגיע לעיר הנטושה. להפתעתי מצאתי רכב שנוסע לכפר אחרי Mardai והוא הסכים לקחת אותי ולהוריד אותי בדרך. תוך כדי הנסיעה הנהג ושאר הנוסעים מנסים להבין מה בדיוק הקטע שלי- למה אני הולך לעיר הנטושה הזאת? איך זה שאני לבד? איך אני אסתדר? מה אני אשתה? מה אוכל? איפה אשן? הם מנסים לסמן לי שמסוכן ושאני אמות ושכדאי לי לרדת במקום אחר בדרך ומנסים להסביר לי שיהיה לי רע ומר אם אני סתם אלך לי לשוטט לבד.</div><div>האזור הזה של מזרח מונגוליה הוא מה שמכנים ה- Steppes במיטבו. אלה מישורי ענק עם מעט גבעות, הכל מכוסה עשב, אין אף צמח שגדול משיחים קטנים והניווט עם המפה 1:500,000 שיש לי גובל בבלתי אפשרי. המים היחידים שיש באזור הם הצטברות של גשם בשלוליות בדרך העפר שאנחנו נוסעים בה. אלה מים חומים שאחרי טיהור יש להם טעם חזק של כלור ובוץ.</div><div>אנחנו מגיעים לבסוף לאחר כמה שעות נסיעה לעיר הנטושה ואני רואה לפני בניני מגורים מרובי קומות, עצים בשפע שגדלים ללא בקרה והמון בתי מגורים קטנים. הנהג נכנס מעט פנימה ומוריד אותי ליד "גר" עם בחור צעיר. הוא מדבר קצרות עם הבחור ומסביר לי שכדאי לי להישאר איתו, שהוא ישמור עלי ושרע מאד להיכנס לעיר. אין לי שום דבר אחר לעשות אז אני נכנס לביתו של הבחור הנחמד, מוריד את התיק ואחרי כמה דקות שיחה אני מסמן לו שאני רוצה לעשות סיבוב בעיר. הוא מהנהן, הופך את הלחם בתנור שלו ומסמן לי לבוא איתו.</div><div>הבחור - Batort לוקח אותי לסיבוב של כמה שעות בעיר ומראה לי כל מיני דברים מעניינים. אחרי כמה זמן אנחנו מגיעים למרכז של כמה בתים קטנים ששמורים באופן יחסי ולתדהמתי אני רואה שבתוך אחד הבתים יש מכולת. פתאום אני גם רואה כמה אנשים בסביבה ועוד שתי מכולות ואז עוד ועוד אנשים מתחילים לצאת החוצה. מתרכזת סביבי המולה של תושבים שמנסים להבין מה אני עושה כאן בזמן שאני מנסה להבין את אותו הדבר עליהם. מסתבר שחיים בעיר הנטושה הזאת כ- 100 אנשים שנכנסו לבתים שנשארו יחסית שלמים. אחרי קצת צחוקים עם התושבים המקומיים אנחנו חוזרים ל"גר" של Batort ואחרי ארוחת ערב של לחם טרי ועוגיות הולכים לישון. למחרת המשכתי בדרכי במרחבי ה- Steppes המונגוליים.</div><div><br /><br /></div><div><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUwJI_ILI/AAAAAAAACLk/vqhetDljXVY/s1600-h/PICT8969.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226802028604235954" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUwJI_ILI/AAAAAAAACLk/vqhetDljXVY/s400/PICT8969.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div align="right">ה-"גר" של Batort בפאתי העיר. בצד שמאל רואים בקושי ערימת ברזלים שהוא אסף עם השנים מהעיר ובצד ימין יש ערימת לבנים אדומות שפורקו מבתי העיר.</div><div align="right"></div><div align="right"><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUb4AZFPI/AAAAAAAACLE/MjhUIPVK9_U/s1600-h/PICT8948.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226801680407401714" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUb4AZFPI/AAAAAAAACLE/MjhUIPVK9_U/s400/PICT8948.JPG" border="0" /></a><br /></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br />השתלטות הצימחייה עם השנים. הבניין שימש אולי כבית ספר או בניין ממשלתי?</div><div><br /></div><div><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUjpjS8ZI/AAAAAAAACLM/cM4LYMYd2uY/s1600-h/PICT8950.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226801813966221714" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUjpjS8ZI/AAAAAAAACLM/cM4LYMYd2uY/s400/PICT8950.JPG" border="0" /></a></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div>"רחוב" בעיר</div><div></div><div></div><div><br /><object width="320" height="266" class="BLOG_video_class" id="BLOG_video-2e658c6996825a35" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/get_player"><param name="bgcolor" value="#FFFFFF"><param name="allowfullscreen" value="true"><param name="flashvars" value="flvurl=http://v23.nonxt5.googlevideo.com/videoplayback?id%3D2e658c6996825a35%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1330065017%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D17788292AB55EA44EDD00A9E1121B93091309418.202CA0946509D6724649EA1EBDC2C4DA39F44E91%26key%3Dck1&amp;iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D2e658c6996825a35%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3Dbc1vHkqLU4jcJRReBj379kaV8qg&amp;autoplay=0&amp;ps=blogger"><embed src="http://www.youtube.com/get_player" type="application/x-shockwave-flash"width="320" height="266" bgcolor="#FFFFFF"flashvars="flvurl=http://v23.nonxt5.googlevideo.com/videoplayback?id%3D2e658c6996825a35%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1330065017%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D17788292AB55EA44EDD00A9E1121B93091309418.202CA0946509D6724649EA1EBDC2C4DA39F44E91%26key%3Dck1&iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D2e658c6996825a35%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3Dbc1vHkqLU4jcJRReBj379kaV8qg&autoplay=0&ps=blogger"allowFullScreen="true" /></object></div><div>עושה צחוקים עם המקומיים</div><div>הבחור שעושה פה שרירים עשה לפני רגע break dance לכבודי<br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUnzGkC7I/AAAAAAAACLU/RcFGwrzYIzQ/s1600-h/PICT8959.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226801885249538994" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUnzGkC7I/AAAAAAAACLU/RcFGwrzYIzQ/s400/PICT8959.JPG" border="0" /></a></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div>בניין מגורים לשעבר</div><div><br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUsPt-QKI/AAAAAAAACLc/9pkMgj3Z8Bo/s1600-h/PICT8964.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226801961650503842" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlUsPt-QKI/AAAAAAAACLc/9pkMgj3Z8Bo/s400/PICT8964.JPG" border="0" /></a></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div>בניין מגורים מרוסק ושאר העיר ברקע</div><div><br /></div><div><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlU0flEaXI/AAAAAAAACLs/CrV_1NKnhs4/s1600-h/PICT9037.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5226802103347079538" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SIlU0flEaXI/AAAAAAAACLs/CrV_1NKnhs4/s400/PICT9037.JPG" border="0" /></a></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div><br /><br /></div><div></div><div>ה- Steppes המונגוליים - מרחבים עצומים של כלום.</div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div></div><div><iframe marginwidth="0" marginheight="0" src="http://maps.google.com/?ie=UTF8&amp;t=h&amp;s=AARTsJqzARj-Z8VnW5pkPMLMmZbqrJcYpw&amp;ll=49.100257,114.195199&amp;spn=0.009834,0.018239&amp;z=15&amp;output=embed" scrolling="no" width="425" frameborder="0" height="350"></iframe></div><div>מפת Google של העיר. אפשר לעשות עוד זום כדי לראות פרטים נוספים<br /><small><br /></small></div><small></small></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-1411464440511155852?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-4645666195412449512008-06-28T22:44:00.000-07:002008-10-09T03:48:49.083-07:00<a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd0y8DMfrI/AAAAAAAABYA/IzOgfPXp8pQ/s1600-h/IMG_0789.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217267111793819314" style="" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd0y8DMfrI/AAAAAAAABYA/IzOgfPXp8pQ/s400/IMG_0789.JPG" border="0" /></a><br />מנוחת סוף היום<br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd2SzalZSI/AAAAAAAABYI/fo8Hwmj_h24/s1600-h/PICT8508.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217268758743442722" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd2SzalZSI/AAAAAAAABYI/fo8Hwmj_h24/s400/PICT8508.JPG" border="0" /></a><br />אגמים אפלים ושדות תלתן<br /><br /><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd0QEpBCeI/AAAAAAAABX4/glMu9hs1Jww/s1600-h/IMG_0759.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217266512804514274" style="" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd0QEpBCeI/AAAAAAAABX4/glMu9hs1Jww/s400/IMG_0759.JPG" border="0" /></a><br />מחפשים את הדרך<br /><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdzn2inP9I/AAAAAAAABXw/kPH5n9VFcVY/s1600-h/PICT8451.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217265821824794578" style="" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdzn2inP9I/AAAAAAAABXw/kPH5n9VFcVY/s400/PICT8451.JPG" border="0" /></a><br />חוצים נהרות קפואים<br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdxmGfEhDI/AAAAAAAABXY/w5wKg50X4HQ/s1600-h/PICT8500.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217263592721908786" style="" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdxmGfEhDI/AAAAAAAABXY/w5wKg50X4HQ/s400/PICT8500.JPG" border="0" /></a><br />והדרך מתמשכת<br /><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdxAFFqAJI/AAAAAAAABWs/szaKDttNXx0/s1600-h/PICT8493.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217262939511849106" style="" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdxAFFqAJI/AAAAAAAABWs/szaKDttNXx0/s400/PICT8493.JPG" border="0" /></a><br />אויר הרים צלול כיין<br /><br /><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdv4xks7eI/AAAAAAAABVc/RxIwM0VIfLc/s1600-h/PICT8478.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217261714502643170" style="" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdv4xks7eI/AAAAAAAABVc/RxIwM0VIfLc/s400/PICT8478.JPG" border="0" /></a><br />ליד המדורה חמים ונעים<br /><br /><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdyXsBHgJI/AAAAAAAABXo/wfseimvriU4/s1600-h/PICT8522.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217264444610412690" style="" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGdyXsBHgJI/AAAAAAAABXo/wfseimvriU4/s400/PICT8522.JPG" border="0" /></a> .........<br /><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd7QTgO0CI/AAAAAAAABZI/vL56UjZZ7_g/s1600-h/PICT8483.JPG"></a><br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd_q1fZgxI/AAAAAAAABZo/zLGbHNeMzzQ/s1600-h/PICT8483.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217279067222016786" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd_q1fZgxI/AAAAAAAABZo/zLGbHNeMzzQ/s200/PICT8483.JPG" border="0" /></a><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd_z8gBNwI/AAAAAAAABZw/9frkiEsRkz0/s1600-h/PICT8489.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217279223722489602" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd_z8gBNwI/AAAAAAAABZw/9frkiEsRkz0/s200/PICT8489.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center"></div><div align="center">אמא, אלה בשבילך </div><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd__2EBBJI/AAAAAAAABZ4/MRASZk6c-4A/s1600-h/PICT8496.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217279428152853650" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd__2EBBJI/AAAAAAAABZ4/MRASZk6c-4A/s200/PICT8496.JPG" border="0" /></a><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGeAGrDRsMI/AAAAAAAABaA/89VivUFuvAA/s1600-h/PICT8484.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217279545456046274" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGeAGrDRsMI/AAAAAAAABaA/89VivUFuvAA/s200/PICT8484.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><div><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd7QTgO0CI/AAAAAAAABZI/vL56UjZZ7_g/s1600-h/PICT8483.JPG"></a></div><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd7QTgO0CI/AAAAAAAABZI/vL56UjZZ7_g/s1600-h/PICT8483.JPG"></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGd7QTgO0CI/AAAAAAAABZI/vL56UjZZ7_g/s1600-h/PICT8483.JPG"></a><br /><br /><br /><br /><br /><div><div><div><div><div><div><div><div><div></div></div></div></div></div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-464566619541244951?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-33830955126136896582008-06-28T08:13:00.001-07:002008-10-09T03:49:01.909-07:00בהמשך הטרק בהרים במערב מונגוליה אנחנו מוצאים מקום לינה על גבעה קטנה מעל נהר גדול. אנחנו מקימים את האוהל ומדליקים מדורה. תוך פחות משעה מגיחים פתאום לקראתינו שני ילדים קטנים עם דלי יוגורט ודלי מלא חלב שהם מגישים לנו. אנחנו מתלהבים במיוחד, מחייכים ומודים להם מאד, מעבירים את היוגורט והחלב לכלים משלנו ונותנים לכל אחד מהם חופן נחשי גומי כתמורה. הם מחייכים וחוזרים להם לביתם.<br />עוברת בערך שעה ופתאום מגיעים אלינו ארבעה רוכבים על סוסיהם. הם יורדים מהסוסים, מתישבים ליד המדורה שלנו ומציעים לנו בקבוק בירה שהם הביאו איתם. אנחנו מוזגים את הבירה ומעבירים בין כולנו ובתמורה מגישים להם גבינה קזחית שקיבלנו מה"גר" שביקרנו לפני כן. הם אוכלים מהגבינה בשמחה וממשיכים להם בדרכם.<br />עוברת עוד בערך שעה ופתאום מגיע רוכב בודד. אנחנו מזמינים אותו להצטרף אלינו למעוננו הקט והוא יורד מהסוס ומתישב ליד המדורה. הפעם אנחנו כבר מארחים קזחים מנוסים - אנחנו מגישים לו מהגבינה שיש לנו ומוסיפים לכך תה עם חלב בסגנון קזחי שהכנו בעצמנו עם החלב שקיבלנו. הוא מרוצה מכל העניין ומשיב לנו בתמורה חיוכים רבים והרגשה טובה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3383095512613689658?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-66605646149950145442008-06-28T07:45:00.001-07:002008-10-09T03:49:11.278-07:00אחרי כמה ימים בהרים במערב מונגוליה אנחנו מגיעים מותשים ל"גר" של קזחים באמצע שום מקום. מיד כשהם רואים אותנו הם מזמינים אותנו להיכנס פנימה, מושיבים אותנו על הריצפה ומתחילים להעמיס מאכלים מעשי ידיהם על השולחן בנוסף לתה עם חלב מסורתי. על השולחן הם שמים חמאה שהם חבצו בעצמם, גבינה קשה מאד שם יבשו על הגג, גבינה קשה מעט שהם כנראה טיגנו וייבשו, גבינה צמיגית מעט שגם טוגנה לפי הטעם, גבינה שמזכירה מוצרלה ויוגורט. כשהם רואים שאנחנו מתגרדים מעקיצות היתושים הם מביאים קערה קטנה עם חלב שמרגיעה את הגירוד. ככה, לפנינו יש 9 מוצרים שונים, כולם מחלב שהם חלבו בעצמם. הכל כמובן טעים וממלא.<br /><div dir="rtl" align="right">אנחנו בתמורה מחלקים בלונים לילדים ושמים שקית עם סוכריות על השולחן שמי שרוצה יכול לקחת. תוך כדי הארוחה אני מוציא מהכיס מפה של האזור ומראה לבעל הבית את המסלול שהלכנו ואיפה ה"גר" שלו נמצא. הוא מתלהב מהמפה אז אני מחליט להשאיר לו אותה כתמורה לאירוח הנהדר. הוא עובר על השמות במפה וכשהוא מזהה שם של הר שרואים מה"גר" שלו הוא יוצא החוצה ומצביע בהתפעלות.</div><div dir="rtl" align="right">בסוף מסתדרת כל החמולה לתמונה משפחתית ובצאתנו עם חיוכים ומילות תודה רבות הם מציידים אותנו עם שקית מלאה במיטב גבינותיהם. מרגישים כמו בבית!</div><br /><p><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGcW00pxA6I/AAAAAAAAA94/B5GsVGHV4N8/s1600-h/PICT8516.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5217163790074839970" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGcW00pxA6I/AAAAAAAAA94/B5GsVGHV4N8/s400/PICT8516.JPG" border="0" /></a><br /></p><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-6660564614995014544?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-15077906346433097772008-06-28T07:03:00.000-07:002008-10-09T03:49:25.765-07:00אני, חבר ישראלי (עומר שקד למי שמכיר) ובחורה צרפתייה שפגשתי (דיאנה), הגענו לעיר הגדולה האחרונה במערב מונגוליה - אולגי. העיר שוכנת במחוז קזחי, בו כל התושבים מדברים, כותבים וחיים כאילו הם בקזחסטן. בבוקר קפצנו למרכז המידע כדי לקבל פרטים על הטרק שתיכננו ושם פגשנו בחור גרמני, מטפס הרים מקצועי שתיכנן משהו קרוב לשלנו, כך שהחלטנו לחלוק רכב שיקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה. אחרי בירור המידע יצאנו ארבעתינו לאכול במסעדה ולאחר מכן קבענו להיפגש לארוחת ערב ב- 19:00. כל אחד יצא לדרכו ובזמן חיפוש אחר אינטרנט פגשנו לפתע זוג צרפתים שרוכבים על אופניים ברחבי מונגוליה ומחכים פה באולגי לטיסה לקזחסטן כדי להמשיך לרכב שם. כמובן שהזמנו אותם גם ל-19:00 בכיכר המרכזית והמשכנו לנו בדרכנו.<br />בשעה שקבענו אנחנו מגיעים לכיכר במרכזית, שם כבר מחכים מטפס ההרים הגרמני ורוכבי האופנים הצרפתים ואז דיאנה אומרת שהיא גם הזמינה זוג איטלקיות שראינו בבוקר שבדיוק חזרו מסיבוב עם ג'יפ בהרים. האיטלקיות מגיעות כמה דקות לאחר מכן וכולנו יוצאים יחד לארוחת ערב במסעדה טורקית. לאחר ארוחת הערב אנחנו מזמינים את כולם לבוא לחדר שלנו במלון לשתות משהו. ככה כולנו הולכים יחד למלון ובדיוק בכניסה פוגשים מונגולי שבדיוק חזר מההר שאותו רוצה הגרמני לטפס. אנחנו מתקשקשים איתו כמה דקות ואז מזמינים אותו גם להצטרף אלינו למסיבונת. במדרגות בדרך לחדר בא לקראתנו בחור פולני שבדיוק הגיע מאולן-בטר על אופנוע לבדו ושואל איפה יש מקום לאכול. אנחנו מסבירים לו איפה המסעדה הטורקית ומזמינים אותו להצטרף אלינו גם כשיסיים לאכול.<br />חצי שעה מאוחר יותר, יושבים בחדר אחד שני ישראלים, שלושה צרפתים, גרמני, שתי איטלקיות, פולני ומונגולי, באמצע עיר קזחית בתוך מונגוליה עם קבב טורקי בבטן.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-1507790634643309777?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-16829574074693423012008-06-28T05:59:00.000-07:002008-10-09T03:49:39.413-07:00איזה אושר! הם צוחקים ונהנים ונראים כל כך מאושרים. קופצים על הטרמפולינה, נופלים ומחייכים. ברקע יש מוזיקה רגועה באנגלית. אני חושב על זה שבטח רק לפני כמה שנים, חודשים או ימים הם היו ברחוב, רעבים, קרים, בודדים ומסכנים עד שבא איזה מלאך שמדבר בשפה שהם לא מכירים והביא אותם למקום הזה. לפני שהם הגיעו לכאן הם היו צריכים לשרוד יום יום, לחפש או לגנוב אוכל, להטריד או לגנוב מתיירים בשביל כסף, לרדת בחורף לביוב כדי לא לקפוא בקור של עשרות מעלות מתחת לאפס. הם היו צריכים ללמוד להגן על עצמם כדי להישאר בחיים וללמוד לא לסמוך על אף אחד. בעלי המזל באמת (אם אפשר להגדיר את זה כך) הגיעו לכאן בעודם תינוקות והם לא מכירים חיים אחרים. הם כאן בכל הגילאים - שבועיים עד 17 שנים והם חיים פה, לומדים בבית ספר משלהם, אוכלים אוכל חם כל יום ומכירים ילדים אחרים בגיליהם. בבית היתומים הזה שהוקם ומנוהל על ידי אישה מאוסטרליה לפני 15 שנה יש 125 ילדים שאחרת היו ברחובות אולן-בטר יחד עם עוד כמה מאות או אלפים אחרים.<br /><div><div dir="rtl" align="right">ברגע שנכנסתי לחצר בית היתומים, עוד לפני שהבנתי מי מימיני ומי משמאלי רצו אלי ערמת ילדים, פצחו במקהלה של- "וואט יז יור ניים?" ומיד משכו אותי לטרמפולינה הגדולה שבחצר, שם ביליתי איתם את כל הבוקר.</div><a href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGY_upGgZaI/AAAAAAAAAyA/FsPSG_cjVtM/s1600-h/DSC01444.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5216927288894973346" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGY_upGgZaI/AAAAAAAAAyA/FsPSG_cjVtM/s400/DSC01444.JPG" border="0" /></a><br /><br /><br /><p></p><br /><br /><br /><p></p><br /><br /><br /><div><br /></div><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGZNLwERZeI/AAAAAAAAAy4/zBXWBaHxTF0/s1600-h/DSC01452.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5216942082632017378" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SGZNLwERZeI/AAAAAAAAAy4/zBXWBaHxTF0/s400/DSC01452.JPG" border="0" /></a></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">בעלת המקום עם כמה מהילדים</div><a href="http://picasaweb.google.com/golanyoni/LotusChildrenCentre/photo#5212778464040615634"></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-1682957407469342301?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-36376307247735962032008-06-15T01:32:00.000-07:002008-10-09T03:49:50.397-07:00<div><a href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTn_MdSLeI/AAAAAAAAAsg/HMRx86k3E08/s1600-h/PICT8346.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212045741636333026" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTn_MdSLeI/AAAAAAAAAsg/HMRx86k3E08/s400/PICT8346.JPG" border="0" /></a><br /></div><div>אגם חופסגול - מתחיל להפשיר רק עכשיו<br /></div><br /><div><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFToG7w6UEI/AAAAAAAAAso/dGeZl3Sdrdc/s1600-h/PICT8350.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212045874594205762" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFToG7w6UEI/AAAAAAAAAso/dGeZl3Sdrdc/s400/PICT8350.JPG" border="0" /></a><br />שואבים מים מהאגם<br /><br /><br /><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTmTK4JhgI/AAAAAAAAAsY/v265b4YNVxE/s1600-h/panorama-lake.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212043885786269186" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTmTK4JhgI/AAAAAAAAAsY/v265b4YNVxE/s400/panorama-lake.JPG" border="0" /></a><br />נוף האגם מפסגת ההרים </div><div><br /></div><div><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTq2kcPOHI/AAAAAAAAAsw/gplepojdX8s/s1600-h/PICT8383.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212048891990456434" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTq2kcPOHI/AAAAAAAAAsw/gplepojdX8s/s400/PICT8383.JPG" border="0" /></a><br />מעבר הרים עם מזבח לשדים (ovoo)</div><br /><br /><br /><a href="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTtWEp7THI/AAAAAAAAAtA/u5-syMJog1I/s1600-h/PICT8391.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212051632237005938" alt="" src="http://bp1.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTtWEp7THI/AAAAAAAAAtA/u5-syMJog1I/s400/PICT8391.JPG" border="0" /></a><br /><br />מתארגן לשינה<br /><br /><br /><div><br /></div><div></div><div><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTtwkSniDI/AAAAAAAAAtI/Icvfkgp8rOg/s1600-h/PICT8403.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212052087405774898" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTtwkSniDI/AAAAAAAAAtI/Icvfkgp8rOg/s400/PICT8403.JPG" border="0" /></a><br /></div><div>ההרים שחציתי<br /></div><div><br /><br /></div><div><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTuXtKvZjI/AAAAAAAAAtQ/ngY-Bp1H2KU/s1600-h/PICT8428.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5212052759803553330" alt="" src="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTuXtKvZjI/AAAAAAAAAtQ/ngY-Bp1H2KU/s400/PICT8428.JPG" border="0" /></a><br />שבילים עד אינסוף<br /></div><div><br /></div><div><br /><br /></div><div><br /><br /><br /><br /></div><a href="http://bp3.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFTlTRLAy5I/AAAAAAAAAsQ/3SIZhmfP5-Q/s1600-h/panorama-lake.JPG"></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3637630724773596203?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-86589156243807086572008-06-11T21:06:00.000-07:002008-10-09T03:50:05.160-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אחרי 6 ימי טיול בהרי חופסגול בצפון מונגוליה אני מגיע לכפר קטן ונידח עם השם חורק השיניים רנצ'ינלחומבה. אני נכנס בתשישות לכפר ומחפש מקום לקנות אוכל. אני מזהה בית עם שלט עם תמונות של אוכל. אני נכנס פנימה ורואה חדר אחד עם 4 שולחנות וספסלים ומבין שזו מסעדה. נו? מה יכול להיות? אני מניח את התיק וניגש לכיוון במטבח כדי לראות מה יש לאכול. שלוש נשים מקדמות את פני ואני שואל בתמימות "מניו?" ועושה סימן של תפריט עם הידיים. לא יודע אם הנשים מבינות אותי או לא אבל הן פוצחות בשטף של מונגולית ומחייכות אחת לשנייה תוך שהן מסמנות לי להיכנס למטבח. הן מצביעות על סיר גדול (יותר נכון משהו כמו טאבון הפוך) שמונח על האש. בתוכו אני רואה מה שנראה כמו אורז עם כל מיני דברים ומבין שזה כנראה מנת היום.<br />אני מהנהן עם הראש, חוזר לחדר הקודם ומתיישב על אחד הספסלים. במהרה מגיעה אחת הנשים ומניחה לפני קערה עם אוכל וכוס תה. אני בוחן את האוכל ומזהה שמדובר באורז עם חתיכות בשר, חתיכות שומן, תפוחי אדמה ועוד מעט ירקות לא מזוהים...<br />תוך כדי שאני אוכל אני סוקר את החדר שמסביבי. קיר אחד מכיל חלון עם נוף של אחו והרים ברקע וקיר שני מכיל תמונה עם נוף של אחו והרים ברקע. מקורי. על קיר שלישי יש שלט הסבר של מה לעשות במקרה של שריפה. יש הסבר מפורט של איך לתפעל מטף - כמובן שאין פה מטף ויש בגדול את המספר של מכבי האש - 101. גם אם במקרה היה להם טלפון (אין להם) או אם הייתה להם קליטה של טלפון סלולרי (כמובן שאין), תחנת מכבי האש הקרובה ביותר היא במרחק של 11 שעות נסיעה קופצניות בדרכי עפר...<br />הדבר האחרון שאני רואה בחדר זה פוסטר גדול עם שלל עשיר של אוכל מפתה... יש שם דגים, בשר, ירקות ופירות עסיסיים, גבינות, עוגיות ומיני מטעמים אחרים. יכול להיות שזה מה שמגישים בדרך כלל ופשוט נפלתי על יום גרוע?...<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-8658915624380708657?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-87661134328634834202008-06-11T01:49:00.000-07:002008-10-09T03:50:40.490-07:00<div style="text-align: right;">כעבור כמה ימי סידורים בבירת מונגוליה - "אולן-בטר" החלטתי לצאת לכיוון צפון מונגוליה, לאזור שנקרא חופסגול. הלכתי למגרש שממנו יוצאים טרנזיטים לכל מקום במונגוליה ברגע שהם מתמלאים במספיק אנשים. אחרי קצת חיפושים מצאתי נהג שאמר שהוא מגיע לעיר שנקראת מורון - מספיק קרוב לאיפה שרציתי. הוא אמר שהוא כנראה יצא ב- 16:00, עוד כמה שעות ושהוא יתקשר אלי שאבוא. ב- 16:00 הוא מתקשר ואומר שהוא עדיין לא מוכן, שאבוא ב- 18:00.<br />אני מגיע בזמן האמור, נכנס לטרנזיט ורואה שיש רק 6 נוסעים, חבר של הנהג והנהג. אני תופס לי מקום, עם הגב לכיוון הנסיעה ומתרווח לי בכיסא. בטרנזיט יש 9 מקומות ישיבה מאחור, ב- 3 שורות, כשהשורה הקדמית ביותר פונה אחורה. בנוסף, יש 2 מקומות מקדימה. עוברות כמה דקות ואנחנו עדיין לא זזים ואני מבין שמחכים לעוד אנשים. ואכן מצטרפים אלינו עוד 4 חבר'ה, כך שצריכים להצטופף טיפה כדי להיכנס כולם יחד. מתחילים ליסוע בתוך העיר ועוצרים ליד בניין מגורים, שם מצטרפים אלינו עוד כמה נוסעים עם קרטונים ועוד תיקים. עכשיו אנחנו כבר 13 נוסעים מאחור ו- 2 מקדימה. מתחיל להיות קצת צפוף אבל עוד איכשהו סביר. נוסעים עוד כמה דקות, אוספים עוד נוסע, עוד כמה דקות ועוד אחד, יוצאים כבר מהעיר והופה! אחד אחרון חביב. כל אחד כמובן עם תיקים, ארגזים או ציוד נלווה אחר.<br />ככה, לבסוף אנחנו יוצאים לדרך, 17 מונגולים ואני, מסודרים כמו סרדינים בתוך קופסה עם שטח של 8 מ"ר לנסיעה של 21 שעות רצופות על דרכי עפר בלבד. ואומרים שמונגוליה היא מהמדינות עם הצפיפות הנמוכה בעולם...<br />די מהר כל אחד מתארגן על ה"ממלכה" האישית שלו - יד ימין שלי מונחת על הארגזים שביני לבין החלון, יד שמאל מחזיקה את התיק שמונח עליי, משמאלי יש בחורה צעירה שמנסה לשרוד בדיוק כמוני, רגל ימין שלי בין רגל שמאל של האישה שמולי ובין הארגזים ורגל שמאל מונחת על הנעליים של האישה שמולי ושל זאת שלידה. עם הראש יש לי 2 אופציות - או לתת לו להישמט קדימה עם סיכון שיתפס לי הצוואר או להשעין אותו אחורה על התיק שמימיני ומעלי ולקחת סיכון של קרב ראש בראש עם החלון, כשהמנצח ידוע מראש. בכל פעם שעוצרים להתרעננות קלה לוקח כ- 10 דקות לשחזר מחדש את הסידור המועדף או להמציא אותו מחדש.<br />איפהשהו בין חצות ל- 1:00 אנחנו עוצרים בפונדק דרכים באמצע שום מקום ואני נכנס עם שאר הנוסעים. אני רואה שכולם מזמינים משהו אז אני אוזר אומץ ומזמין לעצמי "תה" מונגולי. אני מתיישב עם כמה מהחבר'ה ורואה שהם הזמינו לעצמם אוכל אמיתי. מה? אני אצא אפס? אני גם מזמין כזה! כמו שלהם! אני מקבל מרק בשר עם איטריות וחתיכות שומן שצפות למעלה... אני מסיים את הרוב יחד עם התה שלי וחוזרים לנסיעה.<br />בין לבין, אני והם מנסים לפתח שיחה שמסתכמת בעיקר במה שיש בשיחון הבסיסי. "וויר דו יו קום פרום?" הם שואלים. "ישראל" הם לא מבינים אבל "איזראיל" עובד. "דו יו לייק מונגוליה?" למה לא? אני חושב... "יס" אני אומר. "ווי דיד יו קום טו מונגוליה?" למה? לא יודע למה.... למה לא כל מקום אחר בעולם?... אני אומר להם "דונט נוו..." ומוסיף שפת גוף מתאימה.<br />מאוחר יותר, כשאני חושב על זה, בדיוק בגלל כל זה באתי דווקא למונגוליה.<br /><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFIWLhckftI/AAAAAAAAAeM/flYru8qTjik/s1600-h/PICT8322.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5211252106033659602" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://bp2.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFIWLhckftI/AAAAAAAAAeM/flYru8qTjik/s320/PICT8322.JPG" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFIcnepLlPI/AAAAAAAAAec/jgim3nJF218/s1600-h/PICT8327.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5211259183387350258" style="cursor: pointer;" alt="" src="http://bp0.blogger.com/_cOBIp0HHl0s/SFIcnepLlPI/AAAAAAAAAec/jgim3nJF218/s320/PICT8327.JPG" border="0" /></a><br />מעמיסים את האוטו על מעבורת בדרך למורון... ועוברים לצד השני </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-8766113432863483420?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-3708347221981649042008-06-01T04:51:00.000-07:002009-02-03T13:40:20.720-08:00<div dir="rtl"><br /><iframe marginheight="0" marginwidth="0" src="http://maps.google.com/maps?f=q&amp;hl=iw&amp;geocode=&amp;q=http:%2F%2Fmaps.google.com%2Fmaps%2Fms%3Fhl%3Den%26ie%3DUTF8%26oe%3DUTF8%26msa%3D0%26output%3Dnl%26msid%3D110071796158101585771.00044f9e5b0c0febe1f2c&amp;ie=UTF8&amp;s=AARTsJqVg-wIyO_KOaGBItUPLpU8ePGhCA&amp;ll=52.268157,51.328125&amp;spn=103.307381,225&amp;z=2&amp;output=embed" frameborder="0" height="480" scrolling="no" width="640"></iframe><br /><br /><span style="font-size:130%;">מקרא:<br />הליכות <span style="color: rgb(255, 0, 0);">באדום</span><br />נסיעות <span style="color: rgb(0, 0, 153);">בכחול</span><br />טיסות <span style="color: rgb(51, 204, 0);">בירוק</span><br />רכבות <span style="color: rgb(255, 204, 0);">בכתום</span></span> </div><div dir="rtl"><span style="font-size:130%;">הפלגות <span style="color: rgb(204, 51, 204);">בורוד<br /></span></span><br /><span style="font-size:130%;">לחיצה על רכיבים במפה תיתן פירוט נוסף</span> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-370834722198164904?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-34831516630401539702008-06-01T03:32:00.000-07:002008-08-22T03:35:19.002-07:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN: right"><br /></div><br /><iframe style="BORDER-TOP-WIDTH: 0px; BORDER-LEFT-WIDTH: 0px; BORDER-BOTTOM-WIDTH: 0px; BORDER-RIGHT-WIDTH: 0px" src="http://www.google.com/calendar/embed?showTitle=0&amp;showCalendars=0&amp;height=600&amp;wkst=1&amp;bgcolor=%23FFFFFF&amp;src=golanyoni%40gmail.com&amp;color=%23A32929&amp;src=5cvhum10ba81g9g290jq7l6ot8%40group.calendar.google.com&amp;color=%232952A3&amp;ctz=Asia%2FUlaanbaatar" frameborder="0" width="650" scrolling="no" height="600"></iframe><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-3483151663040153970?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8308280245465616842.post-41466875776242755342008-04-19T11:28:00.000-07:002008-08-22T03:09:52.664-07:00אהלן!<br />אתם מוזמנים לכתוב כאן כל דבר - תגובות לסיפורים מסויימים, הערות והארות כלליות, אנקדוטות וסיפורים משלכם או כל דבר אחר שעולה לכם בראש.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8308280245465616842-4146687577624275534?l=golanyoni.blogspot.com' alt='' /></div>Yoni Golanhttp://www.blogger.com/profile/08687322650026187476noreply@blogger.com7