אחרי כמה ימים בהרים במערב מונגוליה אנחנו מגיעים מותשים ל"גר" של קזחים באמצע שום מקום. מיד כשהם רואים אותנו הם מזמינים אותנו להיכנס פנימה, מושיבים אותנו על הריצפה ומתחילים להעמיס מאכלים מעשי ידיהם על השולחן בנוסף לתה עם חלב מסורתי. על השולחן הם שמים חמאה שהם חבצו בעצמם, גבינה קשה מאד שם יבשו על הגג, גבינה קשה מעט שהם כנראה טיגנו וייבשו, גבינה צמיגית מעט שגם טוגנה לפי הטעם, גבינה שמזכירה מוצרלה ויוגורט. כשהם רואים שאנחנו מתגרדים מעקיצות היתושים הם מביאים קערה קטנה עם חלב שמרגיעה את הגירוד. ככה, לפנינו יש 9 מוצרים שונים, כולם מחלב שהם חלבו בעצמם. הכל כמובן טעים וממלא.
אנחנו בתמורה מחלקים בלונים לילדים ושמים שקית עם סוכריות על השולחן שמי שרוצה יכול לקחת. תוך כדי הארוחה אני מוציא מהכיס מפה של האזור ומראה לבעל הבית את המסלול שהלכנו ואיפה ה"גר" שלו נמצא. הוא מתלהב מהמפה אז אני מחליט להשאיר לו אותה כתמורה לאירוח הנהדר. הוא עובר על השמות במפה וכשהוא מזהה שם של הר שרואים מה"גר" שלו הוא יוצא החוצה ומצביע בהתפעלות.
בסוף מסתדרת כל החמולה לתמונה משפחתית ובצאתנו עם חיוכים ומילות תודה רבות הם מציידים אותנו עם שקית מלאה במיטב גבינותיהם. מרגישים כמו בבית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה