יוני בעולם: טוטאל לוס?

(המשך מהסיפור הקודם - כמו גלגל...)

דחפנו את האוטו הדומם לתחנת דלק סמוכה ושם הצלחנו להזמין שירות גרר חירום. הגרריסט הגיע ואחרי קצת בדיקות הודיע שהסטרטר גמור ושצריך להחליף אותו אבל זה יצטרך לחכות ליום שני. נו? מה עושים?.... צריך להגיע לליאון כדי שגלנט וחדד יקחו מחר בבוקר את הרכבת לפריז וגם צריך להביא את האוטו למוסך. החלטנו לדחוף את האוטו למוסך שנמצא משהו כמו 2 קילומטר מאיתנו ואז לקחת את הרכבת לליאון.

אנחנו דוחפים את האוטו לאט לאט על הכביש הראשי מקווים שהמוסך יצוץ כל רגע. בשלב מסויים עצרנו ליד צומת גדולה ואני הלכתי רגע לשאול איפה המוסך. צרפתי נחמד מאד עצר לי והציע לקחת אותי לשם. נסענו 2 דקות, ראינו איפה הוא וחזרנו לאוטו שבצומת. איך שאנחנו ניגשים לצומת אני רואה מכונית משטרה עומדת ליד האוטו וקצין המשטרה עושה מבט קשוח. אני יורד מהאוטו של הצרפתי הנחמד וניגש לשוטר. הוא מבקש את הניירות ורשיון נהיגה. אני מגיש לו אותם והוא מתחיל לחקור אותי על האוטו. שוב אני נאלץ לגרום לסיפור שזה לא גנוב ושזה שייך לחבר של סבתא שלי להישמע הגיוני ואמין.

השוטר אסר עלינו להמשיך לדחוף את האוטו על הכביש הראשי אז פשוט עזבנו אותו שם במשטח עפר ליד הכביש. ארזנו את כל התיקים, דאגנו לא להשאיר כלום חשוב באוטו ונסענו לליאון.

למחרת חזרתי לאוטו שלי ובעזרתו של עוד צרפתי מאד נחמד היה לי איפה לישון וגם גררנו את האוטו למוסך פולסוואגן קרוב. יום שני הגיע ונסענו למוסך מוקדם בבוקר. כששאלנו אותם אם יוכלו לטפל לי באוטו הם אמרו שכרגע המוסך מלא ושבכל מקרה, אין סיכוי שיש להם סטרטר לפולסוואגן פולו משנת 87 ושלהזמין יקח כמה ימים. במוסך השני שביקרנו קיבלנו תשובה דומה אבל הופננו למוסך שמתמחה בחשמלים ושאולי הם יוכלו לטפל בזה יותר מהר. שוב גררנו את האוטו עם האוטו של הצרפתי הנחמד והגענו למוסך השלישי. הם היו מאד נחמדים ואמרו שעוד מעט הם יסתכלו על האוטו.

ב-3 בצהריים כבר היו להם שני סטרטרים שהם הצליחו להשיג יד שניה. אני מתרגש בזמן שהמוסכניק הצעיר מחליף את הסטרטר, מסדר כל מה שצריך, מחזק ברגים, מחזיר חוטים למקום, נכנס לאוטו, מסובב את המפתח ו----כלום.....

הוא מרים גבה, חוזר להסתכל על המנוע, מגרד בראש ונראה קצת מבולבל. הוא פותח את המכסה שמגן על רצועת התזמון שאחראית על תזמון החלקים במנוע ושבלעדיה האוטו לא יזוז ואולי אפילו המנוע יכול להידפק לגמרי. הוא מסמן לחבר שלו שיסובב את המפתח והדבר הבא שהוא עושה זה עוטה פרצוף של תשעה באב. אני לא צריך שהוא ינסה לחשוב איך לבשר לי את הבשורה המרה - אני מבין מהמבט שלו. הרצועה לא מסתובבת כמו שהיא אמורה כשמנסים להניע.

בכל זאת אני שואל אותו אם יש עוד סיכוי או שהטיפול מסתיים כאן והוא אומר שיש סיכוי קטן שהמנוע עוד בסדר אבל צריך להחליף את הרצועה ולהשיג רצועה שתתאים בדיוק למנוע הזה יהיה ממש מסובך. "אין בעיה!" אני אומר "יש לי אחת כזו חדשה בבגאז'!" למזלי הרב אני ועידו החלטנו לקנות חלפים קריטיים לפני הנסיעה לאפריקה ובדיוק רצועה כזו זה אחד הדברים שקנינו. המוסכניק מרוצה אבל עדיין נראה פסימי משהו.

אני מבין שכנראה האוטו עשה את הקילומטר האחרון שלו ושואל את בעל המוסך אם הוא רוצה לקנות אותו ממני לחלפים. הוא אומר שלא אבל אולי יש מישהו קרוב שכן ירצה. בינתיים אני מתחבר לאינטרנט של המוסך ומבשר לאבא שלי את הבשורה וביחד אנחנו עושים רשימה של כל מה שאני צריך לקחת מהאוטו ולפרק ממנו כדי שיהיה אפשר לזרוק אותו פה ושאני אוכל לשלוח מה שצריך לחבר של סבתא שלי כדי שיוכל לבטל את כל הרישום שלו.

אני מסיים עם אבא שלי את הצ'ט, מנסה לחשוב איך אני ממשיך מכאן דרומה ואיפה אני יכול לנטוש את האוטו ויוצא מהמשרד של המוסך. איך שאני יוצא החוצה אני שומע קול של מנוע עובד ומחפש מאיזה מהמכוניות שבמוסך הוא בא ופתאום רואה עשן יוצא מהאגזוז ואת המוסכניק מחייך אלי חיוך ניצחון. אני לובש חיוך ענק על הפנים ובא אליו בהתרגשות. עוד כמה דקות והמוסכניק מחבר את הסטרטר הישן בחזרה, מסדר כל מה שצריך, מחזק ברגים, מחזיר חוטים למקום, אני נכנס לאוטו, מסובב את המפתח ו----וורווום-ווורררוומווורווום!!!

עד הפעם הבאה!!