יהודי הוא יהודי

תוך דפדןף ב"לונלי פלנט" כדי לחפש מה לעשות בעיר ירקוצק שסמוכה לימת בייקל ראיתי פתאום שבמפת העיר מופיע מרכז קהילתי יהודי. זה היה יום שישי בבוקר אז אמרתי לעצמי למה לא והלכתי למקום. די מהר מצאתי את המקום (שהוא בעצם בית כנסת) בעזרת מגן הדוד הכחול על שער הכניסה ונכנסתי פנימה.
אני לא אדם מאמין, רחוק מלהיות דתי ואני נוטה לא לחפור עמוק מדי בשאלות כמו מה הופך אותי ליהודי. עשיתי ברית מילה, בר מצווה, למדתי תנ"ך בבית ספר ובבית אנחנו חוגגים את החגים בעיקר מתוך מסורת ישראלית. אני חושב שאני יכול להגדיר את עצמי כ"יהודי פסיבי".
למרות זאת, אני לא יודע למה בדיוק, אבל ברגע שנכנסתי לבית הכנסת עברה בי מין צמרמורת, התרגשתי מעט ואני חושב שהרגשתי איזושהי גאווה בלראות ספרי קודש בעברית. קשה לי להסביר בדיוק למה הרגשתי כמו שהרגשתי אבל אני חושב שבאיזשהו מקום הייתה לי תחושה של שייכות - תחושה של בית.
הבחור שהכניס אותי פנימה דיבר עברית קצת יותר ממה שאני מדבר רוסית - "ככה ככה" כדברו. הוא היה מאד נחמד והוא הזמין אותי לבוא מחר ב- 10:00 לתפילת שחרית של שבת. סימנתי לו שאני לא אדם דתי (שמתי יד על הראש ואמרתי Nyet) כדי שלא יפתח יותר מדי ציפיות ממני אז הוא נתן לי כיפה של הקהילה שלהם.
למחרת בבוקר הגעתי לבית הכנסת ואז רב הקהילה הזמין אותי בעברית ישראלית להיכנס ולשבת. מאוחר יותר הבנתי שהוא עלה עם אישתו מירושלים (רמות) לפני 5 שנים כדי לשמש רב לקהילה היהודית פה. ישבתי לאורך כל תפילת שחרית, מנסה לעקוב יחסית בהצלחה איפה אנחנו בסידור. מול כל דף בעברית יש תרגום ברוסית ועבור המזמורים יש קטע ב"עברית-רוסית" כדי שהם יוכלו לשיר את המילים בעברית. כל פעם שעוברים דף יש מישהו שצועק את מספר העמוד ברוסית כדי שכולם יוכלו לעקוב.
כשהתחלנו לקרוא את פרשת השבוע הרב הזמין אותי לעלות לתורה בתור אורח כבוד. הפרשה היא פרשת "מסעי" שהיא הפרשה האחרונה בספר במדבר. הפרשה מסכמת את מסעות בני ישראל בדרך ממצרים לישראל ומציינת את כל במקומות שבהם בני ישראל עברו. הרבי נתן את דרשתו ברוסית, אך כשיצאנו מבית הכנסת ביקשתי תרגום והוא הסביר שמה שמעניין בפרשה זה התיאור המאד מפורט של איפה בני ישראל חנו ולאן הם הלכו ושוב איפה חנו ולאן הלכו וכן הלאה. השאלה שעולה היא מה הצורך בכל המעבר המתמיד הזה ממקום למקום - הרי כל ההמתנה במשך 40 שנה היא עונש בהגדרה. לעשות את המסע ממצרים לישראל אפשר לעשות בקצב איטי בשנה נניח. למה בני ישראל לא נכנסו למדבר, חנו במשך 39 שנים ואז המשיכו לישראל? ההסבר לכך הוא שהמטרה של הנדידה ממקום למקום היא ליצור לבני ישראל תודעה של נוודות כדי להכין אותם לקראת ישיבת קבע בארץ ישראל. המטרה היא ליצור מצב שהמקום היחיד שבו יהודים יכולים להיות יושבי קבע הוא בארץ ישראל.
מיד ראיתי את עצמי בתמונה הזאת - משוטט לי בעולם, נודד ממקום למקום ולאט לאט מכין את עצמי לקראת חזרה הביתה לישיבת קבע.

אין תגובות: