יוני בעולם: חיים מונגוליים, עבודות שירות ותקשורות

יומיים של שוטטות ב- Steppes המונגוליים, לאחר שעזבתי את העיר הנטושה Mardai הביאו אותי לשלוק האחרון של המים שהיו לי, בלי שום אגם או מקור מיים אחר בסביבה. באופק אני רואה בית קטן, לא בדיוק בכיוון ההתקדמות שלי ומחליט להמר עליו. אני מגיע לבקתה קטנה ותחילה לא רואה שום חיה או אדם בסביבה. אני מתקרב עוד מעט ומתחיל לשמוע קולות של דפיקות פטיש על ברזל ממאחורי הביקתה. אני מקיף את הבקתה ורואה מונגולי מבוגר דופק על מסמרים כדי ליישר אותם. אני אומר לו שלום והוא, קצת בהפתעה משיב לי ומזמין אותי פנימה לשתות משהו. לאחר שאני שותה ונח מעט הוא שואל אם אני רוצה לאכול. אני אומר סבבה והוא מתחיל בהכנת הארוחה שכוללת מרק עם בשר ואטריות שהוא מכין במקום מבצק.

לאחר הארוחה ועוד קצת מנוחה אני מסמן לו שאני רוצה לעזור ביישור המסמרים. ככה, מפה לשם יצא שנשארתי איתו שלושה ימים ושלושה לילות. במהלך שלושת הימים עזרתי לו לבנות ריצפה ל"גר" מקרשים. יישרנו תחילה משהו כמו 1000 מסמרים, לאחר מכן הרכבנו 12 משטחי עץ ברוחב של 90 ס"מ (בדיוק הרוחב של עגלת גמל), דפקנו מלא מלא מסמרים ולבסוף ניסרנו את כל המשטחים כך שהם מרכיבים עיגול גדול ברדיוס של 2 מטר. כל הזמן הזה אני מבין בערך 10% ממה שהוא אומר, מדמיין שאני מבין עוד משהו כמו 10% והוא מתאר לעצמו שאני מבין עוד משהו כמו 10%. יש לי הרגשה שאם אנשי בבל היו מתאמצים קצת יותר הם היו מצליחים להתגבר על פערי השפה ולהגיע לאלוהים.

הארוחות שאכלנו היו מאד מגוונות. הם כללו בשר מיובש שקוצצים לקוביות קטנות, אטריות בצק שהוא הכין במקום, אורז, עוד איזה דגן שלא הכרתי, ירקות שהבאתי איתי, דגים מקופסאות שימורים, גבינות והמון תה. אחת הארוחות כללה אורז דביק בדיוק במידה, דגים מקופסת שימורים, מין תיבול שהוא הכין מצמחים מהחצר שנראה מאד כמו אצות ויש לו חריפות של ווסאבי ולבסוף רוטב סויה. במקום אחר היו קוראים לזה סושי. זה אומנם InsideOut וגם OutsideOut ולא בדיוק מעוצב כמו סושי אבל בלי להיות קטנוניים - זה בדיוק אותם המרכיבים.

באחד הימים שהייתי אצלו הגיעו פתאום 2 רכבים עם 7 בחורים צעירים. הם התחילו לדבר איתו בשפת ידיים ומיד הבנתי שהם כולם חרשים. מסתבר שאחד מהם הוא הבן שלו. דיברתי איתם קצת בפנטומימה וקצת בכתיבה ולהפתעתי היכולת שלי לתקשר איתם הייתה יותר טובה מהיכולת שלי לתקשר עם המונגוליים האחרים. זה גרם לי לחשוב באופן כללי על תקשורות בין אנשים ושלא באמת צריכים שפה בשביל תקשורת.