איזה אושר! הם צוחקים ונהנים ונראים כל כך מאושרים. קופצים על הטרמפולינה, נופלים ומחייכים. ברקע יש מוזיקה רגועה באנגלית. אני חושב על זה שבטח רק לפני כמה שנים, חודשים או ימים הם היו ברחוב, רעבים, קרים, בודדים ומסכנים עד שבא איזה מלאך שמדבר בשפה שהם לא מכירים והביא אותם למקום הזה. לפני שהם הגיעו לכאן הם היו צריכים לשרוד יום יום, לחפש או לגנוב אוכל, להטריד או לגנוב מתיירים בשביל כסף, לרדת בחורף לביוב כדי לא לקפוא בקור של עשרות מעלות מתחת לאפס. הם היו צריכים ללמוד להגן על עצמם כדי להישאר בחיים וללמוד לא לסמוך על אף אחד. בעלי המזל באמת (אם אפשר להגדיר את זה כך) הגיעו לכאן בעודם תינוקות והם לא מכירים חיים אחרים. הם כאן בכל הגילאים - שבועיים עד 17 שנים והם חיים פה, לומדים בבית ספר משלהם, אוכלים אוכל חם כל יום ומכירים ילדים אחרים בגיליהם. בבית היתומים הזה שהוקם ומנוהל על ידי אישה מאוסטרליה לפני 15 שנה יש 125 ילדים שאחרת היו ברחובות אולן-בטר יחד עם עוד כמה מאות או אלפים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה