זה התחיל בחופי נורמנדי עם אחי עידו כשבאנו לראות את חופי הפלישה. נסענו לנו בכבישים צדדיים תחת גשם מציק, מחפשים איפה אפשר להקים אוהל ומקווים שהגשם יירגע קצת כשפתאום שמענו קולות גריסה ונקישה וכל האוטו רעד בחוזקה. שמטנו את ראשנו אחורה, עצמנו עיניים בייאוש וסיננו "שיייט" ארוך בין השיניים. "למה דווקא עכשיו?!! מה קשור עכשיו הבאסה הזה?!". ישבנו באוטו הדומם, הבטנו בחושך בחוץ ובגשם שניתך על החלון, הבטנו אחד בשני והחלטנו שזה יצטרך לחכות למחר.
בבוקר, אחרי לילה בתוך שק שינה על הכיסא הקדמי עם המשענת שכובה לאחור יצאנו מהאוטו לבחון את משמעות הרעשים. גילינו שהגלגל האחורי השמאלי זז בכיוונים לא לו ושאם נמשיך ליסוע הוא בטח יתפרק. למזלנו הרב הצלחנו לדדות למוסך קרוב ולמזלנו הרב יותר הוא הצליח לתקן את הציר של הגלגל תוך כמה שעות.
לחוסר מזלנו, כמה דקות אחרי שיצאנו מהמוסך התחלנו לשמוע שוב רעשי חיכוך. שוב סיננו קללות בין השיניים ובירור קטן גילה לנו שעכשיו הציר בגלגל האחורי הימני מתחיל להישחק כמו זה שבדיוק תוקן. הפעם החלטנו שאין לנו כוח לזה ושזה יצטרך לחכות למתי שכן יהיה לנו.
המשכנו ליסוע עוד מאות קילומטרים רבים, עידו התחלף בחדד וגלנט ומידי פעם היינו צריכים להגביר את הרדיו כדי להבליע את קולות הגריסה שהלכו וגברו מהצד הימני אחורי של האוטו. התקדמנו לעבר העיר גרנובל שלמרגלות האלפים והיינו נחושים להגיע עוד באותו הערב כי קבענו שם לקאוצ'-סרפינג ולא רצינו לאחר. החלטנו שנכניס את האוטו למוסך שם כי הרעש כבר נהיה בלתי נסבל. משהו כמו 30 קילומטר לפני גרנובל פתאום, ברגע אחד רעשי החרחור והגריסה פסקו לחלוטין. "יופי, איזה קטע, זה הסתדר לבד!" משכנו כתפיים והמשכנו לכיוון גרנובל כשפתאום כל האוטו זז כאילו הכביש נופל מתחתינו. חדד מיד עצר את האוטו בצד ויצאנו לחקור. מרוב החום שנוצר מהחיכוך של הציר השבור נמסה הטסה וכל הגלגל העלה עשן ויצא נוזל מתוך הציר. "מה קשור עכשיו הבאסה הזה!?? רק 20 וקצת קילומטר מגרנובל! לא היה יכול לחכות קצת הגלגל הדפוק הזה?!". הרמנו את האוטו על בלוקים, ארזנו תיקים ותפסנו טרמפ כדי לסיים את היום. למחרת בבוקר חזרנו לאוטו וגילינו שלא רק הלך הציר לחלוטין, אבל גם כל נוזל הברקסים נשפך החוצה דרכו. שוב דידינו למוסך קרוב אבל הפעם זה לקח כמה ימים שבילינו בהרים בשלג האלפיני.
יצאנו מגרנובל עם אוטו תקין ושקט. הפעם לא שמענו שום רעשים חדשים והמשכנו לכיוון העיר ליאון. למחרת גלנט וחדד היו צריכים להגיע לפריז כדי לתפוס את הטיסה הביתה אז לא היה לנו זמן לבירבורים מיותרים. אנחנו נוסעים בסבבה שלנו כשפתאום ברמזור נכבה האוטו. אני לא מתרגש כי זה קורה לו כל הזמן אז אני מסובב מחדש את המפתח אבל הפעם זה לא עובד. גם זריקת קלאצ' בשני לא עובד וגם לשקשק את האוטו ולבעוט בו לא מזיז כלום. הפעם לרוע מזלנו הרב היה יום שבת וכל המוסכים סגורים. לא רק שהם סגורים, אבל הם יפתחו רק ביום שני. "כוסאמק!! למה דווקא עכשיו?! כוסאומעומו!!"
פורקים את האוטו כדי להגיע לגרנובל הטרמפ
זה נוזל הברקסים שמרוח על כל הגלגל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה