אני עומד באיזה כביש נידח או באמצע מחלף רועש, עם היד מושטת בתשעים מעלות והבוהן מופנית כלפי השמיים. מקלל בלב את הנהגים או את המין האנושי בכלליותו אבל הכל שווה בשביל הרגע הזה שפתאום אחת המכוניות לא ממשיכה בקו ישר, נוטה מעט ימינה ופתאום עוצרת לידי. אני מיד מניף את התיק על הגב ורץ עם חיוך מרוח על הפנים למקום שבו אבלה בחצי שעה הקרובה או אם יש לי מזל בעשר שעות הקרובות.
ככה, במהלך חודש שלם תפשתי 52 טרמפים, שמעתי 52 סיפורים שונים, שיתפתי חוויות, הגעתי ממקום למקום, הכרתי את האנשים הצפוניים ביותר באירופה וראיתי את הארץ שלהם דרך השמשה.
סך הכל חיכיתי 46 שעות, בממוצע 53 דקות לטרמפ, הזמן הארוך ביותר היה שלוש שעות ועשרים דקות והזמן הקצר ביותר רק דקה אחת. בצפון נורווגיה הממוצע הוא הטוב ביותר - 29 דקות ובדרום שוודיה האנשים הכי קרים - שעה ו-16 דקות בממוצע. הטרמפ הקצר ביותר היה רק 5 דקות עד המחלף הבא והארוך ביותר היה 10 שעות לאורך 1200 ק"מ.
פגשתי המון אנשים מעניינים, עם סיפורים שונים ומשונים, כל אחד עם עולם משלו וגישות שונות לחיים. לא תמיד ידעתי לאיפה אני רוצה להגיע אז פשוט נסעתי לאיפה שהם נסעו. ניסיתי לפתח תיאוריות על סוג האנשים שאוספים טרמפיסטים אבל לא הגעתי לשום מסקנה ברורה כי הקשת כל כך רחבה.
לקחו אותי זוג איראנים, פליטים מקוסובו, קרואטיה ובוסניה שבטח נלחמו אחד בשני בארצם, מישהו שעובד בתור סנטה קלאוז, נוצרי אדוק שניסה להמיר אותי, אדריכל ספינות, מישהו שבתור תעסוקה לחיים קופץ מגגות ומעל גדרות (ספורט שנקרא פרקור), יליד לפלנד מקורי ועוד מלא אנשים אחרים.
בזמן שחיכיתי לטרמפים קראתי ספרים, הסתכלתי במפה, תיכננתי את ההמשך, פתרתי תשבצי הגיון, ישבתי, עמדתי, קפצתי, אכלתי, שרקתי, חשבתי, זרקתי אבנים על תמרורים או סתם בהיתי בחלל.
אני חושב שטיול בטרמפים, מעבר לאמצעי תחבורה, זה דרך מצויינת להכיר את התושבים במקומיים. אחרת, לא יוצא באמת לדבר עם מישהו מהאזור במשך כמה שעות ובאמת ללמוד על אורח החיים המקומי. זה לפחות מה שאני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי כדי להצדיק את הקמצנות...
מפת הטרמפים של סקנדינביה
ככה, במהלך חודש שלם תפשתי 52 טרמפים, שמעתי 52 סיפורים שונים, שיתפתי חוויות, הגעתי ממקום למקום, הכרתי את האנשים הצפוניים ביותר באירופה וראיתי את הארץ שלהם דרך השמשה.
סך הכל חיכיתי 46 שעות, בממוצע 53 דקות לטרמפ, הזמן הארוך ביותר היה שלוש שעות ועשרים דקות והזמן הקצר ביותר רק דקה אחת. בצפון נורווגיה הממוצע הוא הטוב ביותר - 29 דקות ובדרום שוודיה האנשים הכי קרים - שעה ו-16 דקות בממוצע. הטרמפ הקצר ביותר היה רק 5 דקות עד המחלף הבא והארוך ביותר היה 10 שעות לאורך 1200 ק"מ.
פגשתי המון אנשים מעניינים, עם סיפורים שונים ומשונים, כל אחד עם עולם משלו וגישות שונות לחיים. לא תמיד ידעתי לאיפה אני רוצה להגיע אז פשוט נסעתי לאיפה שהם נסעו. ניסיתי לפתח תיאוריות על סוג האנשים שאוספים טרמפיסטים אבל לא הגעתי לשום מסקנה ברורה כי הקשת כל כך רחבה.
לקחו אותי זוג איראנים, פליטים מקוסובו, קרואטיה ובוסניה שבטח נלחמו אחד בשני בארצם, מישהו שעובד בתור סנטה קלאוז, נוצרי אדוק שניסה להמיר אותי, אדריכל ספינות, מישהו שבתור תעסוקה לחיים קופץ מגגות ומעל גדרות (ספורט שנקרא פרקור), יליד לפלנד מקורי ועוד מלא אנשים אחרים.
בזמן שחיכיתי לטרמפים קראתי ספרים, הסתכלתי במפה, תיכננתי את ההמשך, פתרתי תשבצי הגיון, ישבתי, עמדתי, קפצתי, אכלתי, שרקתי, חשבתי, זרקתי אבנים על תמרורים או סתם בהיתי בחלל.
אני חושב שטיול בטרמפים, מעבר לאמצעי תחבורה, זה דרך מצויינת להכיר את התושבים במקומיים. אחרת, לא יוצא באמת לדבר עם מישהו מהאזור במשך כמה שעות ובאמת ללמוד על אורח החיים המקומי. זה לפחות מה שאני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי כדי להצדיק את הקמצנות...
מפת הטרמפים של סקנדינביה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה