אחרי לילה, יום ועוד חצי לילה הרכבת עצרה בכפר שנקרא מורנו באמצע שום-מקום ב- 3 בלילה. ירדתי מהרכבת בקפיצה (כי אין באמת רציף נורמלי) לתוך חושך מוחלט (אין פנס ברציף) וניסיתי להבין מה משמאלי ומה מימיני. התחלתי להתרחק מהרכבת בעוד היא ממשיכה ליסוע ונוטשת אותי והבחנתי בעוד שני נוסעים שגם ירדו מהרכבת. לא היה לי מה לעשות או לאן ללכת אז התחלתי פשוט ללכת אחריהם. הם שמו לב שאני בעקבותיהם והסתובבו אלי ואז שמתי לב שהם זוג צעיר. הם התחילו לדבר איתי ברוסית כדי לנסות להבין מה אני עושה פה.
באמצע הלילה החשוך הזה, עם מעט האור שיש הפנים שלהם נראו לי צמוקות מהרגיל, ריח אלכוהול עלה מפיהם והדמיון החל לנדוד למקומות פרועים - הרגשתי כאילו אני באיזה סרט אימה בתוך איזה חלום. אני פה לבד באמצע שום מקום ומולי שתי רוחות ומי יודע מה יכול לקרות...
אני מנסה להשתלט על דמיוני המתפרע ותוך כדי הבחורה משלבת את זרועה בזרועי ומתחילה להוליך אותי בנחישות לעבר ביתם. ציפיתי להליכה ארוכה אבל תוך פחות מדקה הגענו לביתם הקט. מיד הם הושיבו אותי ותוך כדי שהבחורה מכינה משהו לאכול התחלנו לדבר וללמוד אחד על השני. הם זוג צעיר עם שתי ילדות קטנות. כשהם הבינו שאני רוצה ללכת לבד להרים הם נורא התרגשו מזה ואמרו שממש מסוכן - יש שם דובים ואסור ללכת לבד. הם חזרו על זה משהו כמו 20 פעם כי הם לא השתכנעו שאני השתכנעתי.
תוך כדי שאנחנו אוכלים הבחור מציע לי להרים כוסית וודקה - אלא מה... אין מה לעשות, ברוסיה אי אפשר לסרב לוודקה וככה יצא שלפני שהלכנו לישון כל אחד שתה 3 שוטים של וודקה. כל מזיגה קצת יותר וודקה הלכה לשולחן וקצת יותר שטויות יצאו מהבחור.
לבסוף הלכנו לישון. המסילה הטראנס-סיבירת עוברת 20 מטר מהבית שלהם וכל פעם שרכבת עוברת מרגישים את כל הבית רועד. כל הקירות מתקלפים, אין מים זורמים בברז והכל נראה דל ופשוט בביתם. למרות כל זה היה להם מקום בספה ומקום בלב בשבילי.
ביתם של הזוג הצעיר - אלכסנדר ואולה
הבית והמסילה הטראנס-סיבירית
הבית והמסילה הטראנס-סיבירית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה