כי צריך להמשיך ללכת

כבר שמונה וחצי חודשים אני מסתובב מחוץ למולדת, מחפש נופים, אנשים, חוויות, תמונות, תרבויות, הרפתקאות, אהבה, חברים, ידע, את האמת ואת עצמי. יוצא לי לחשוב הרבה על החיים ומה אני מחפש בהם, על מה אעשה כשאהיה גדול, מה אלמד, מתי אלמד, איפה אגור, עם מי אחיה ועוד שאלות רבות.
יש את הקלישאה שמי שחוזר מטיול בעולם אומר - שהולכים לחפש את האמת בקצי השני של העולם ובסוף מגלים שזה תמיד היה מתחת לאף שלנו בארץ. אבל בדיוק בשביל זה הולכים לקצה השני של העולם - בשביל הגילוי הזה.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי אם לא מיציתי כבר את המסע הזה? לא גיליתי כבר שאפשר לחזור? מה אני בכלל מחפש פה? למה לא לחזור לחיים שאני כל הזמן דוחה וכל הזמן מחכה להם?
במיוחד עכשיו, אחרי חודש וחצי שחייתי בבית קבוע בדרום צרפת והתרגלתי כל כך לחיי שגרה - לא צריך כל הזמן לתכנן מה אני עושה מחר, יש לי מחשב 24 שעות ביממה, יש לי קשר רצוף עם המשפחה וחברים, יש לי מקרר מלא באוכל, אני שומע חדשות מתי שבא לי ובעיקר - אני יכול לא לעשות כלום וכלום לא יקרה.
קורץ עכשיו לחזור הביתה, להירשם ללימודים, למצוא דירה, לחפש עבודה, לבוא למילואים, ללכת ביום שישי להתרחץ במעיין ואז לשבת על חומוס וקפה באבו-גוש.אבל, אני כל הזמן מזכיר לעצמי - אם אני לא אמשיך עכשיו, לא תהיה לי הזדמנות נוספת לעשות את זה.
אז אני אוסף את כל הציוד שלי, אורז מחדש את התיק, קושר את חגורת הכסף מסביב למותן, מהדק רצועות ולוקח אוטובוס מחר בערב ליבשת השחורה. אני אלך לחפש לי עוד הרפתקאות, עוד חוויות, עוד אנשים ועוד חלקים מהאמת ומעצמי.
ניפגש מתישהו
יוני